ביקורת גבולות

בואו נשאל רגע מה אנחנו באמת יודעים על הצבת גבולות ועל הרצון של נערים ונערות בגיל ההתבגרות; הגיל הזה שבו האינטראקציה היחידה בין ההורים לילדים שלהם מסתכמת בהעברת כרטיס האשראי לילדים, ומעבר לכך אוי ואבוי אם ההורים ייחוו דעה בנוגע למשהו מחשש להתפרצות הר הגעש המתוסכל והמבולבל של הנוער.

הוא חוזר הביתה מתי שהוא רוצה. הוא לא מוכן שהם ייגעו לו בסמארטפון שהם בעצמם קנו לו. הוא לא מוכן שהם ישימו לו חסימה בנייד או במחשב. הוא לא מוכן שהם יגידו לו מה לעשות. הוא לא מוכן כלום.

הפסקתי לספור את ההורים הנבוכים שאמרו לי שאין להם שמץ של מושג איך להתנהל עם הילדים שלהם: הילדים עושים מה שהם רוצים, ושההורים ינשקו את האדמה שהילדים דורכים עליה ויגידו בכלל תודה רבה שהם מוכנים להתארח בבית המלון של ההורים ולתת להורים להאכיל אותם ולכבס להם את הבגדים ובכלל לספק להם כל גחמה.

• • •
סיימתי השבוע שיחה עם הורים שהתקשרו בשביל לעדכן בנוגע לנער המתבגר שלהם (תלמיד כיתה ט' בישיבה תיכונית מוכרת מאוד בירושלים). בשיחה הקודמת, לפני שבוע, הם סיפרו לי שהילד פרק כל עול, וכל ניסיון לדבר איתו על גבולות נידון לכישלון.
מה זה אומר? הם כבר ויתרו על לדבר איתו שלא יראה שבע שעות טלוויזיה ואז יוסיף עוד שלוש שעות גלישה באינטרנט. הוא חוזר הביתה מתי שהוא רוצה. הוא לא מוכן שהם ייגעו לו בסמארטפון שהם בעצמם קנו לו. הוא לא מוכן שהם ישימו לו חסימה בנייד או במחשב. הוא לא מוכן שהם יגידו לו מה לעשות. הוא לא מוכן כלום.
אמרתי להם שאף על פי שזה לא נראה ככה, הנוער דווקא רוצה לדעת שיש לו בכל העולם הזה מישהו שמציב לו גבולות. כי גבולות הם דאגה, וגבולות הם אכפתיות, וגבולות פירושם שיש מישהו בעולם שדואג לך, ובעצם הילדים בוחנים את ההורים שלהם כדי להיות בטוחים שיש להם עוגן, מישהו שיוכלו לסמוך עליו.
ואז האבא שאל אותי: "רגע, איך נשים לו גבולות אם הוא לא בדיוק שם עלינו?" עניתי לו: "סליחה? מה זאת אומרת הוא לא שם עלינו? כמו שאתם תתייחסו לעצמכם כך הילד שלכם יתייחס אליכם. עכשיו תענה לי: מי בדיוק עושה לו כביסה?" האימא ענתה לי: "אני". המשכתי: "ומי משלם לו על בית הספר?" עכשיו האבא ענה לי: "אנחנו משלמים". "ומי קנה לו את המחשב והנייד ובעצם דואג לכל מה שיש לו?" שני ההורים ענו לי כאחד: "אנחנו".
סיימתי את ההוכחה: "אז אתם בעצם מכלכלים ומפרנסים ומחזיקים אותו בדברים שלפי החוק אתם בכלל לא חייבים בהם, ואתם עוד אומרים לי שהוא לא שם עליכם? ממחר אתם אומרים לו: 'תקשיב, פשוש של אימא. כל עוד אתה בבית שלנו, כל עוד אנחנו מחזיקים אותך, אתה תתנהג בדיוק לפי הכללים שלנו. לא מתאים לך? תקנה לעצמך טלוויזיה ומכשיר נייד ומה שבא לך'".
עכשיו הם התקשרו ואמרו שנהגו לפי מה שייעצתי להם, ולתדהמתם הנער יישר איתם קו בכל מה שהם רצו. ואז הגיע הרגע המופלא באמת של האירוע. אחרי שהם הבהירו לו את עמדתם בא הנער לאבא שלו ואמר לו: "אבא, אני אוהב שאתם קשוחים. אני משחק אותה כאילו אני לא רוצה שתגידו לי מה לעשות, אבל זה מראה לי שאני חשוב לכם".
הנער וההורים נתנו את רשותם לפרסם את המקרה.
• • •
גבולות פירושם אינו להיות רעים או קשוחים; גבולות פירושם לעזור לילדים שלנו כשהם לא באמת יודעים לעזור לעצמם ומצפים שמבוגר אחראי יסמן להם את השביל ויראה להם את הדרך.
אל תדאגו, יום יבוא, וזה יקרה מהר הרבה יותר ממה שאתם ההורים חושבים, והילדים גם באמת יודו לכם על כך.