קשה להגדיר במדוייק מהי זיקנה. היא תלויה במדדים רבים, ביולוגיים – גיל כרונולוגי, מצב גופני וקוגניטיבי; רגשיים – תחושה ודימוי עצמי; וסביבתיים – פעילות מקצועית, משפחתית וחברתית. על חלק מהמדדים האלו יש לנו השפעה, אך חלקם הם לחלוטין בידי שמים. הגדרת אדם כ'זקן' מבוססת אם-כן על נתונים אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד, וההבדלים מכל הבחינות בין זקן למשנהו גדולים מאוד.
במשך כל ההיסטוריה היה קיים יחס כמותי קבוע פחות-או-יותר בין קבוצות הגילאים השונות, אך עקב השיפור ברמת הרפואה ובאיכות החיים גדל מאוד בעשרות השנים האחרונות החלק היחסי של הזקנים באוכלוסיה. כך הגיעו לפני כמאה שנה רק כשליש מהנולדים בארצות המפותחות לגיל 65 – הגיל שמקובל להגדירו כתחילת ימי הזיקנה, והיום מגיעים לגיל זה למעלה מ-90% מהם! לעובדה זו יש כמובן השלכות חברתיות, משפחתיות וכלכליות ניכרות.
רבים מה'זקנים' היום הם צעירים בהרגשתם וביכולותיהם, וממשיכים להיות פעילים פיסית ומנטלית לאורך שנים. דוגמא טובה לכך נמצאת בעולם הרפואה: רבים הם הרופאים הפנסיונרים שכוחם במותניהם והם ממשיכים בפעילותם – כרופאים יועצים בקופות החולים, כרופאים במרפאות פרטיות, כמורים לרופאים צעירים מתוך הידע הרב וניסיון החיים העשיר שצברו. גיל השיבה בעצם זז כמעט בעשור. הארבעים החדש הוא גיל חמישים. וכך הלאה. אדם בן 65 שיוצא לפנסיה, הוא באמצע חייו, בשיא אונו. הוא ננכס למעגל חיים חדש בו יוכל להגשים חלומות.
במקורותינו ומסורותינו, אנו למדים לכבד את זקנינו ואת הדורות שלפנינו. לפעמים הדבר בא לידי ביטוי גם כאשר הם כבר זקוקים לנו וכבר תש כוחם – גם אז עלינו לכבדם מאד.
ברפואה גריאטרית, שמירה על הזיכרון והזהות האישית מהווה חלק מרכזי בטיפול, במיוחד במחלות ניווניות כמו אלצהיימר. גישה זו כוללת הכרה בביוגרפיה האישית של המטופל, בערכיו ובהעדפותיו כחלק בלתי נפרד מהטיפול. כאשר אנו מכבדים את הדור שמעלינו גם כאשר הוא מזדקן, עלינו לשמור על זיכרון העבר תוך הכנה לעתיד. ברפואה גריאטרית, זה מתבטא בגישה שמכבדת את חייו הקודמים של המטופל תוך התמודדות עם המציאות הנוכחית.
ברפואה המודרנית יש חשיבות רבה לתכנון מוקדם של הטיפול. המושג תכנון טיפול מתקדם מתייחס להחלטות שהמטופל מקבל מראש לגבי טיפולים רפואיים שיש לבצע או להימנע מהם במקרה של החמרה במצבו. זהו ביטוי של כבוד האדם והזכות לקבוע את גורלו הרפואי.
טיפול במטופל קשיש כולל הכרה בכך שהוא אדם שחי חיים מלאים, והמחלה או הזקנה הם רק פרק אחד בסיפור חייו הארוך. אנשים קשישים הם ספרי היסטוריה מהלכים, ואין אדם שאין לו סיפור. רק צריך להקשיב. ■