קפה הפוך וחינוך סיפורים | אבינועם הרש – מחנך
אני חושב על הנערים והנערות שמנסים ומועדים ומחפשים ומקווים ורק מחכים למגדלור שיאיר להם את הדרך וייתן להם כלים ואמונה וביטחון שבסוף גן הנבוכים הזה מסתתרת היציאה לדרך חדשה, בוגרת, אמיצה, והדרך הזו תתגלה כחוויה מכוננת של החיים
השבוע קיבלתי סיפור מדהים, ושוב הומחשו לי החשיבות וההשפעה המכריעה שיכולות להיות למחנכים על הנשמות של התלמידים.
"שלום אבינועם, יש לנו בת מקסימה שהתחילה כיתה א'. לפני חודש, כשרק נתבשרנו מי תהיה המחנכת שלה, התקשרתי אליה ואמרתי לה בהערת אגב שהילדה שלנו התבאסה מאוד שיום ההולדת שלה יוצא באוגוסט, ומאחר שרוב המשפחות של החברות שלה בחופשה או במקומות אחרים, אין לי הזדמנות לחגוג לה כמו שהיא רוצה.
שיתפתי אותה שהילדה עברה לילה ללא שינה רווי דמעות אכזבה כי ליום ההולדת שעשינו לה הגיעו רק שלוש חברות מתוך עשרים, לא כי עשו לה דווקא אלא כי רק הן היו זמינות. מאז המשכתי הלאה. הגענו ליום היערכות לפני שבוע, ולא דיברתי עוד עם המחנכת שלה על העניין. אני בטוחה ויודעת שיום ההולדת ההוא היה טראומטי לילדה שלי, אבל המשכנו הלאה.
היום בשעה 10:00 קיבלתי תמונה לנייד שלי ובו הילדה שלי מחייכת בעיניים נוצצות ומכבה נרות על עוגת שוקולד, ולידה החברות שלה, וכל הכיתה מקושטת בבלונים ובשלט ענק של 'מזל טוב'.
נדהמתי. לא האמנתי למה שאני רואה: איך המורה זכרה בכלל? ומתי היא הספיקה להכין את הכול?
לא הצלחתי לעצור את הדמעות וכתבתי לה שאני בהלם ממנה ושזה כל כך יפה ומתחשב מצידה שהיא זכרה את הילדה שלנו.
כשהילדה הגיעה לכיתה היא סיפרה שאחרי השיעור הראשון בת שירות ביקשה ממנה לבוא לעזור לה, וכל הכיתה התחילה לעזור בקישוטים ובהכנות.
דיברתי עם המורה בצהריים, והיא אמרה לי בשיא הטבעיות שהיא נשארה ערה עד 1:00 בלילה בשביל להספיק ולהכין את העוגה במיוחד לילדה שלי. ציינתי בפני המנהלת את שמה של המורה המדהימה (בסוף היא הסכימה שאזכיר כאן את שמה הפרטי, טליה, ומי שרוצה פרטים נוספים מוזמן לפנות אליי), ואני רק מאחלת לכל הילדים והילדות שייפלו גם הם על מחנכים ומחנכות מדהימים ומסורים שמגלים כל כך הרבה אכפתיות.
אני מבקשת שתפרסם כי ראוי שידעו אילו מחנכות מקסימות יש במערכת החינוך".
***
ישבנו השנה כל הר"מים ביום ההיערכות ושאלה נזרקה לחלל האוויר: "למה בכלל בחרתם בחינוך? מה גרם לכם לעסוק באחד מהמקצועות היותר מדהימים ומשמעותיים בעולם אבל גם היותר קשים ומתישים?" ויותר מפעם אחת נשמעה התשובה: "בגלל המחנך שלי, שהצליח לגעת בנשמה ולשנות לי את החיים".
אני חושב על הנערים והנערות שמנסים ומועדים ומחפשים ומקווים ורק מחכים למגדלור שיאיר להם את הדרך וייתן להם כלים ואמונה וביטחון שבסוף גן הנבוכים הזה מסתתרת היציאה לדרך חדשה, בוגרת, אמיצה, והדרך הזו תתגלה כחוויה מכוננת של החיים. והעיקר, העיקר לא לפחד כלל אלא להמשיך ולצעוד למרות הנפילות. בגלל הנפילות. ואולי זה בעצם בכלל לא קשור לתלמידים אלא דווקא אלינו, המחנכים והמחנכות, שנדרשים באמת ובתמים להאמין בתלמידים ובתלמידות שלנו.
גם אם קשה ויש ערפל וזה מתיש ולא בא בקלות, הלוואי שנצליח ונזכה לראות במעלת תלמידינו ולא בחסרונם ולהגיע לכיתה ולהרגיש את בחינת ההתחדשות בכל יום מחדש.
שתהיה לנו ולכם ההורים והתלמידים שנת לימודים משמעותית ומגדילה 🙂
