הארץ סערה השבוע אחרי הסירוב של יובל דיין ללחוץ את ידו של נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן. פושים באתרי החדשות, אינסוף מאמרי דעה ואפילו צפירת הרגעה של השגריר האמריקאי בישראל, טום ניידס. נשאר רק לדמיין מה עבר על כוחותינו במבצע של ר’ יהודה חזני ז”ל במהלך ביקורו של שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג’ר שהגיע לשכנע את ממשלת ישראל לוותר על חלקים מסיני.
שר החוץ הנמרץ קיסינג’ר, יהודי שהיה נשוי לגויה, ניסה בכל כוחו לשכנע את ממשלת ישראל לוותר על חלקים מהאי סיני ולתת אוטונומיה לערבים ביהודה ושומרון לאחר מלחמת יום הכיפורים. פעילי מטה מאמ”ץ (מטה מאוחד במחנה הציוני) בראשתו של ר’ יהודה חזני עשו הכל כדי לחרב את הביקור.
שוחחנו עם ישראל גולדברג, ולצורך הגילוי הנאות – המייסד והבעלים של “גילוי דעת”. ישראל שהיה קשור מאוד לר’ יהודה מספר כי כדי להמחיש כמה קיסינג’ר ניסה להפוך את רב המחבלים יאסר ערפאת לגיבור, הם יצרו קשר עם הקירקטוריסט מיכאל נצר שיצר עבורם דמות בובה בדיוקנו של ערפאת מסמן V עם היד. בובת הענק שנבנתה בגובה של כ-15 מטר, או אם תרצו בגובה חמש קומות, הוצבה על ידי מנוף וצוות מיוחד של עשרה אנשים, סמוך לכל מקום בו ביקר השר האמריקאי בצורה שלא היה ניתן להתעלם ממנה. אבל שם זה רק התחיל.
ברוך מרזל מי שהיה כהגדרתו ‘יד ימינו’ של יהודה חזני באותה התקופה, משתף אותנו באירוע שקיסינג’ר ותושבי שכונת רוממה בירושלים לא שכחו הרבה מאוד שנים. “התארגנו במושב נחלים עם מולי ריבקין מכפר חב”ד בעליה של חברת הגברה גדולה, יחד איתו הגיע משה זר מהשומרון שגם לו היו מערכות הגברה יחד עם עוד כל מיני חברות הגברה שיהודה חזני דאג לשכור. המטרה הייתה 400 רמקולים ענקיים ותקינים”.
“עבדנו לפי אשכולות הגברה. כל רכב כונה אשכול ושמנו עליו ערמה של ארבעה רמקולים מחוברים. כ-60 רכבים כאלו נרתמו במושב נחלים במבצע החשאי, יחד איתם עוד כ-150 פעילים שסחבו עצמאית רמקול אחד לכל אחד בצורה רגלית. במפה מסודרת חולקו כלל הפעילים והרכבים לכל הדרכים השבילים והשטחים שסובבים את מלון המלך דוד בו השתכן השר. הפעילים לא היו רק נערים, אלא דמויות מרכזיות, עדות להשפעה ולכושר השכנוע של האיש שיצא מאולם הלימוד בישיבת מרכז הרב לרחובה של עיר. היו שם הלוחם האגדי מאיר הר ציון ועוד רבים וטובים".
בשעה 04:00 לפנות בוקר בדיוק הופעלו מאות הרמקולים כשהם מכוונים למלון המלך דוד מכל הכיוונים. מרזל ממשיך ומספר: “ברמקולים צעקו הפעילים שוב ושוב באנגלית ‘קיסינג’ר לך הביתה’ וגם ‘קיסינג’ר מתנהג כמו יהודון’. למשטרה לקח רבע שעה להבין בכלל מה קרה, עד שראשוני השוטרים הגיעו לשטח. זה היה מדהים מספר ברוך. בתוך דקות כל האורות בכל החדרים נדלקו. האנשים מהבתים מסביב יצאו לראות מה קורה ברחוב והשוטרים שהגיעו ניסו לעצור את הרמקולים. כל שוטרי מחוז ירושלים הגיעו לשטח וניסו לתפוס אחד אחד את הפעילים שברחו מסביב כדי לכבות לכולם את הרמקולים ולקח להם זמן רב מאוד עד שהצליחו להשתיק את הרעש. בין הפעילים באירוע מי שהייתה לימים שרת החינוך בישראל לימור לבנת. ב”ה הצלחנו לסכל חלקית את המהלך שהוא ניסה להוביל”, מספר ברוך.
מלון קינג דויד בירושלים
אחרי כמה שנים נזכר ברוך, “עשינו את הטריק עם הרמקולים גם לסיירוס וורנס שר החוץ האמריקאי אז נעצר על ידי המשטרה מי שר’ יהודה חזני מינה לפקד על הפעילים הרגליים – אפי איתם שלקח בדיוק חופשה קצרה מהצבא וטיפס על עץ גבוה עם הרמקול”. מאיר אינדור, מי שהיה פעיל גם כן במטה מאמ”צ, נזכר גם הוא: “לקח למשטרה שעה להוריד אותו מהעץ ולא כמטאפורה”.
כשקיסינג’ר הגיע לבקר בכנסת הביאו המארגנים 10,000 פעילים שחסמו את הכנסת מכל הכיוונים. “ממש מצור על הכנסת. רק אחרי כמה שעות של מאבק הצליחה המשטרה להוציא אותו בשביל עפר צדדי מהכנסת”, אומר ברוך.
הישוב שקם לכבוד הנשיא והאלונקה לפני ארון הקודש
הפעילות לא הסתכמה בדרג שרי חוץ. ר’ יהודה חזני הקים את הישוב עצמונה יחד עם אינדור לכבוד ביקור נשיא ארהב ג’ימי קרטר. ישוב אמיתי שנחרב עד היום פעמיים. כדי לממן את הקמת הישוב מספר מרזל כי הוא יחד עם ר’ יהודה חזני עברו במוסדות המגזר במהלך כל החופש יחד עם עשרות נערים מישל”צ. “סיידנו את כלל המוסדות המגזריים בארץ כל הכסף שהרווחנו הלך להוצאות הישוב עצמונה”.
עוד נזכר ברוך, ביהודי בשם מישה משכן ששבת רעב מול משרד ראש הממשלה כמחאה על החרבת חבל ימית ומסירת חצי האי סיני. “מישה התלונן בפני ר’ יהודה חזני שלאף אחד לא אכפת והוא כבר היה על הפנים, שכב רוב הזמן באלונקה. יהודה ביקש ממני כתלמיד הישיבה לקחת את מישה ולהניח אותו עם האלונקה ליד ארון הקודש במרכז הרב כדי לזעזע את הבחורים. אני בלי לשאול שאלות עשיתי כמצוותו והנחתי את מישה סמוך לארון הקודש יחד עם האלונקה. ר’ אברום שפירא זצ”ל כעס עלי אבל אני הקשבתי ליהודה”, מעיד מרזל. “ראשי המוסדות במגזר מאוד סמכו על יהודה. בכל פעם שביקש תלמידים לאירוע חשוב, הם היו אומרים לו – ‘אנחנו לא שחררנו תבוא עם אוטובוסים תיקח את התלמידים’.
באותה תקופה לפני הרשתות החברתיות והאינטרנט הכול עבד דרך בהדבקת מודעות. מרזל נזכר: “אני זוכר שקבענו עם ר’ נח קלפר המדביק של ירושלים שילמד אותנו איך עושים דבק. תמורת 100 שקלים הוא לימד אותנו את המתכון ופתחנו במטה מאמ”ץ מחלקת דבק. היינו מדביקים בלילה אחד 10,000 מודעות. גם את בתי חב”ד הוא הצליח לרתום למאבק. בהסכמי קמפ דיוויד הייתי מגיע בשליחותו עם טנדר מלא במודעות והחבדניקים היו מדביקים כל הלילה”.
ברוך אומר: “יהודה היה הרבה פעמים אצל הרב צבי יהודה. הוא היה האיש של הרב צבי יהודה לגיוסי המונים והוא בעצם הקים את מטה מאמ”ץ, מטה שארגן פעילויות רבות למען שלמות הארץ”. המטה נולד כשארגנו הפעילים סיורים המוניים בכל יום שישי מחוץ לגדרות הישובים והיו פעילים בו בין היתר הרב דוד דודקביץ’ לימים רב הישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל, הרב יהושע שפירא ראש ישיבת רמת גן, מאיר אינדור יו”ר תנועת אלמגור, צבי פישמן ורבים נוספים. “אם אני צריך לתת שמות של חמישה אנשים שבזכותם יהודה ושומרון נראים איך שהם נראים גם בהתיישבות וגם שאין מדינה ערבית: יהודה חזני ללא ספק אחד מהם יחד עם הרב לוינגר חנן פורת בני קצובר ומנחם פליקס”, קובע מרזל.
המנהיג הנסתר
בזמן הכנת הכתבה לא הצלחנו כמעט לאתר שום תמונה של הרב חזני בפעילות. ולא במקרה. יהודה חזני היה מנהיג נסתר, מאשי גוש אמונים אבל לא מאלה שנואמים נאומים או כותבים טורים לעיתונים. הרב שלו, הרב צבי יהודה היה קורא לו "בעל האלפים" בשל היכולת שגילה בהבאת הציבור לאירועים והפגנות. חברו מאיר אינדור מספר כי "מעבר להיותו תלמיד חכם של ממש הוא היה איש פרסום פנומנל, בעל מוח מקורי שרבים ממשרדי הפרסום היו שמחים להעסיקו. שבע עליות לקרקע היו על ידי גרעין אלון מורה של גוש אמונים. מי שהביא את ההמונים היו הרב חזני והרב יעקב נוביק חברו לסטנדר במרכז הרב, שחרשו את הארץ כדי להקים את חיל האוהדים שיעלו בשעת הצורך לתמוך בגרעין 'אלון מורה' פורץ הדרך לשומרון".
מנשה לוינגר, שהיה נער מהפעילים שהלכו אחרי הרב ועזרו לו בפעילות פרסומית מספר עליו: "אותי משך החלק הפרסומי, איך שהוא ידע להוציא אנשים מהבתים. היו לו הברקות מאוד רציניות עם הפרסומות הוא היה עובד שעות על המודעות, תולה אותן, מראה למשפחה ולגרפיקאים ואז מפעיל אותנו". מנשה וחבריו היו תולים את המודעות בכל מקום, כך היה הרב חזני מוציא את הציבור מהבית, הוא גם היה מאלה שאירגנו את חוגי הבית שהביאו את הציבור לסייע בעליות של גוש אמונים.
מאיר אינדור מספר על מה היה סודו של חזני: "חשיבה תורנית משולבת עם מעשיות, מקוריות, ודבקות במשימה. מעבר לכישרונו, היתה בו מסירות אין קץ לעם, לארץ ולתורה ואת הכול ניהל בצניעות טבעית וברבים מהמקרים גם ללא שכר כספי. כשטסתי עם משלחת של עשרה אישי צבור דתיים וחילונים לאמריקה להקים את ארגון 'שראל', ישנו במשרדי העיתון ה'ג'ואיש פרס' בדאון טאון ברוקלין. חזני לקח מוניות לברוקלין כדי להתפלל מנחה בצבור. אני הייתי יוזם המפעל וביקשתי, דרשתי שהוא יילווה אליי לאחר פרויקטים רבים שנסחבתי מרצון אחריו. כשלא הסכים לנסוע כי הוא 'לא יוצא מהארץ' הלכנו ל'דין תורה' אצל חבר שלו הרה"ג ר' חיים שטיינר שליט"א. הרב שטיינר שמע את טענתי: חזני הוא ”בעל האלפים" בפי הרצי"ה, שכך קרא לתלמידו הנאמן, האיש שארגן את תנועת המחאה הראשונה והגדולה ביותר למען ארץ ישראל. ואני צריך לצדי בחו"ל את בעל האלפים, כי הוא יעזור להביא את האלפים. חזני טען שאינו מכיר את חו"ל. עניתי ב'דין תורה': 'סדנא דארעא חד היא'. היהודים הם אותם יהודים. הרב שטיינר 'פסק' לטובתי וחזני קיבל את דין התנועה והיה לשותפי הבכיר ממני לכמה שנים".
צבי פישמן שעלה לארץ עם ארגון 'שראל' סיפר על חזני ועל ההיכרות איתו: "יום אחד בתחילת מלחמת שלום הגליל צעדו שני ישראלים לכיתה בארצות הברית. אחד מהם, מאיר אינדור, היה מגולח למשעי, סגן אלוף בצבא הישראלי. שותפו המזוקן, הרב יהודה חזני, לזכרו יתברך, היה בעל כיפה סרוגה גדולה, ונעל סנדלים עם גרביים. מהמייסדים והפעילים המרכזיים של תנועת התיישבות גוש אמונים, היה מורה בישיבת מרכז הרב ולימים יקים את מצעד הנפת הדגל והשמחה לכותל ביום ירושלים. נסיעתם לניו יורק הייתה הלידה של התוכנית "מתנדבים למען ישראל", שהפכה מאוחר יותר ל"שראל".
הוא הניע אנשים להתיישב בהתנחלויות החדשות, לא היה אז הרבה ביקוש, אז הוא והפעילים שלו הקימו דוכנים ברחבי הארץ כדי לשכנע אנשים לגור ביהודה ושומרון. גם שם היה חומר פרסומי, הכול היה מחושב אצלו מרמת הרעיון ועד הביצוע הוא היה איש פרסום שרבים מתארים אותו כפנומנל.
הפסל שהציב ארגון מאמ"ץ
"חזני גם שמר על נראות ציבורית צנועה." מוסיף מאיר אינדור: "בהפגנות הענקיות, אותן יזם ותיכנן, כולל את סדר הנאומים, לא רצה לנאום ואפילו לא להנחות. דווקא משום כך הפוליטיקאים שהתחרו ביניהם מי יהיה ראשון העריכו אותו. בא אלי פוליטיקאי רותח מזעם וטען שחזני קיפח אותו בסדר הנאומים. שאלתיו האם הוא סבור שלחזני יש רווח אישי או כספי מלבד המטרה הציבורית והפיג כעסו. את ענייניו הכספיים לא דאג לסדר כמו רבים ממקימי ההתיישבות בראשית ימיה ואצל ראשוני חלוציה. כשנהרג התברר שלא הייתה לו פנסיה. שהרי אחרי כל מבצע חזר ללמוד ב"מרכז הרב" שהייתה המקום המרכזי בחייו".
פדיחות של החיים
כדי להבין את גדולתו של יהודה חזני, מנשה לוינגר מספר על אחד הרגעים שבעיניו היה מעורר השראה: "היינו אמורים לארגן הפגנה של 5,000 מול הבית של שמעון פרס. עברנו באולפנות ובישיבות לאורכם ולרוחבם ואישרו הגעה לאירוע והכל היה מוכן ומזומן להפגנה. ואז התחילו ביטולים. הייתה מפולת. ביטלו וביטלו ובסוף נשארו שתי ישיבות וגם הן ביטלו בסוף. המשטרה הייתה ערוכה להפגנה של 5,000 איש, פדיחות של החיים. יהודה החליט להגיע להפגנה בכל זאת, אנחנו הגענו כמה חברים והנערים שעבדו איתו. היינו שם 20 איש, שמונה מתוכם מבוגרים, הערכתי את זה מאוד אצלו. אחרי זה נולדה אחת ההפגנות הכי גדולות, כי לכל מי שביטלו אז לא היא נעים לא לבוא שוב".
ופתאום נולד הריקודגלים
האירוע שתמיד יקשר בשמו של הרב חזני הוא לא אחר מה"ריקודגלים". גם על כך מספר לוינגר: "האירוע כבר התקיים כצעדה ממרכז הרב לכותל בשעות הערב. כשחזני הצטרף לאירוע הוא ניסה להביא נערים ונערות מישיבות ואולפנות אבל ראשי האולפנות לא התלהבו מכך שהבנים והבנות הרבים יהיו ביחד בכותל בשעות הלילה המאוחרות. לכן הועבר האירוע לשעות הבוקר וגם הפך ביחד עם הנוער שהגיע למקום לאירוע המגזרי שהוא היום. מנשה מספר שאת ההברקה הכי גדולה שלו שמר הרב חזני לרגע הצעדה עצמו, כשהופיע פתאום עם עשרות דגלי ישראל והתחיל לחלק לצועדים. אף אחד לא חשב עד לאותו רגע על צעדה עם דגלים וגם הנערים שהיו קרובים לרב חזני לא צפו את ההברקה הזאת של הרגע האחרון. היום אנחנו לא מסוגלים לדמיין את האירוע המסורתי ללא הדגלים, אבל באותו מצעד ראשון, הדגלים היו הפתעה מוחלטת לצועדים".
הרב יהודה חזני, תלמיד חכם מופלג שהתעקש להישאר מאחורי הקלעים, נהרג בנפילה מצוק במדבר יהודה בעת טיול בארץ ישראל. ביום כ"ח בתמוז ה'תשנ"ב עלה בסערה השמימה. בן 47 היה במותו והובא למנוחות בהר הזיתים בהלוויית המונים. על מצבתו נכתב "מבחירי גידוליה של תורת א"י, שקוד בלימודה כל ימיו, מקהיל קהילות ברבים ומוסר נפשו על קוממיות ישראל בנחלתו השלמה".
