השעה שלוש לפנות בוקר. מחלקת המיון מלאה עד אפס מקום. אמבולנס נוסף נכנס בשערי בית החולים, ובחדר הלידה נשמע בכי ראשון של תינוק חדש. הרופא התורן כבר ער כמעט עשרים שעות. הוא עדיין חד, עדיין מקצועי, ועדיין עושה כל מאמץ לקבל את ההחלטה הנכונה. אבל המוח האנושי אינו מכונה. גם הרופא המנוסה ביותר אינו חסין מפני המחיר הכבד של עייפות מצטברת.
משמרות ארוכות הן חלק בלתי נפרד ממערכת הבריאות בארץ ובעולם. בתי חולים פועלים עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, וחולים אינם בוחרים להגיע בשעות הנוחות. במשך שנים רבות נתפסו תורנויות של 24 ואף 30 שעות כסמל למסירות מקצועית וכחלק בלתי נמנע מהכשרת הרופאים. אולם בעשורים האחרונים מצטברות יותר ויותר עדויות לכך שהמחיר של שעות עבודה ממושכות אינו משולם רק על ידי הרופא, אלא גם על ידי המטופל.
מחקרים הראו כי חסך שינה פוגע כמעט בכל תפקוד קוגניטיבי חיוני לרפואה: מהירות תגובה, ריכוז, זיכרון עבודה, קבלת החלטות ויכולת לבצע מספר משימות במקביל. דווקא במצבים שבהם נדרש שיקול דעת מהיר כמו פירוש בדיקות, קבלת החלטה על ניתוח דחוף או זיהוי הידרדרות במצב החולה, העייפות עלולה להפוך לגורם סיכון משמעותי.
הדבר הוכח מחקרית: אחד המחקרים בחן מתמחים שביצעו תורנויות של שלושים שעות. במהלך חלק מהמשמרות הוקצו להם חמש שעות שינה מוגנות באמצע הלילה, בחדר חשוך וללא הפרעות, כאשר עמיתיהם נשאו בנטל הקריאות הדחופות. אותם רופאים שישנו יותר, היו ערניים יותר בבוקר שלאחר מכן, והפגינו ביצועים טובים יותר במבחני תגובה וריכוז. מסתבר שגם שינה קצרה ומתוכננת במהלך משמרת ארוכה יכולה להפחית משמעותית את השפעות העייפות.
הסיכון לא מסתכם בטעויות רפואיות. גם בריאותו של הרופא עצמו נפגעת. עבודה במשמרות משבשת את השעון הביולוגי, משנה את הפרשת ההורמונים, פוגעת באיכות השינה ומעלה לאורך השנים את הסיכון ליתר לחץ דם, סוכרת, השמנה, מחלות לב ואף שבץ מוחי. סקירה רחבת היקף שכללה יותר משני מיליון עובדים מצאה שעבודת לילה ומשמרות מתחלפות קשורות לעלייה משמעותית בסיכון הקרדיו-וסקולרי, במיוחד אצל עובדים המבצעים משמרות לילה לאורך שנים.
גם הפגיעה הנפשית לא מבוטלת. רופאים הסובלים מחסך שינה כרוני מדווחים יותר על שחיקה, ירידה במוטיבציה, קושי באמפתיה כלפי המטופלים ועלייה בתסמיני חרדה ודיכאון. סקירה שיטתית שפורסמה לאחרונה מצאה ששכיחות הפרעות השינה בקרב רופאים גבוהה במיוחד, והיא קשורה הן לשחיקה מקצועית והן לפגיעה בבטיחות המטופלים.
ובנוסף לכל אלה יש עוד מחיר: הדרך הביתה. לאחר תורנות ארוכה, כאשר רמות הערנות יורדות, הסיכון לתאונות דרכים עולה באופן משמעותי. חווינו במהלך השנים מקרים טרגיים של רופאים ואחיות שנרדמו על ההגה לאחר משמרות לילה ממושכות. תנומה קצרה לפני הנהיגה וגמישות בשעות היציאה לאחר תורנות יכולים לסייע בהפחתת הסכנה.
לפעמים התרופה החשובה ביותר למטופל היא כמה שעות שינה לרופא שלו. ■