אי שם על סף הכניסה לארץ, רגע לפני שהמסע תם וההבטחה עומדת להתגשם, עומד משה ומדבר. "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" – כך נפתחת הפרשה, וכבר בפתיחתה יש רמז לכך שדברים, מילים, אינם פחות חשובים ממעשים. הם עצמם יכולים לרפא. המילה הנכונה, בזמן הנכון, יכולה להציל חיים.
בעידן של מדע פורץ גבולות וציוד רפואי שמזכיר סרטי מדע בדיוני, יש סכנה שנשכח את כוחם של הדיבורים. לא הדיבורים הכלליים, אלא השיחה שבין רופא למטופל. אותה תקשורת עדינה, שבין אדם לאדם, היא הבסיס האמתי לאבחנה, לאמון ולריפוי.
מחקרים רבים הוכיחו כי איכות הקשר בין רופא למטופל משפיעה באופן ישיר על תוצאות רפואיות. רופא שמקשיב, ששואל, שמסביר, מצליח לא רק לאבחן טוב יותר, אלא גם לשפר היענות לטיפול, להפחית חרדה ואף לשפר את ההחלמה. זה לא קסם, זאת רפואה טובה.
באחד המחקרים שפורסמו ב British Medical Journal נמצא כי רופאים שהקדישו למטופליהם עוד שתי דקות של הקשבה ללא הפרעה , שיפרו באופן מובהק את שביעות הרצון והתחושה הכללית של המטופלים. שתי דקות, כמו פסוק וחצי בפרשת דברים.
משה רבנו, "איש האלוקים", אינו רק נביא או מנהיג. בפרשת דברים הוא מתגלה גם כרופא הנפש. הוא מתעכב על הטראומות, מזכיר את חטאי העבר, לא כדי להכאיב אלא כדי לרפא. הוא מדבר על הכישלונות כדי שנוכל לצעוד הלאה מבלי למעוד שוב. כמו פסיכולוג טוב, הוא יודע שבלי לעבד את העבר, אי אפשר לבנות עתיד.
בדור הטאבלטים והמרשמים הממוחשבים, אולי דווקא צריך לשוב לפרשת דברים. לזכור שמאחורי כל טופס יש סיפור, מאחורי כל סקר מדדי איכות , יש נפש שמבקשת הקשבה- הקשבה אמתית, שיש בה גם רפואת גוף וגם רפואת נפש.
והרי אמר שלמה המלך, חכם מכל אדם: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה", ודרשו חז"ל: ישיחנה לאחרים. לפרוק, לשוחח, לשתף. אולי לא צריך תואר ברפואה כדי לרפא. לפעמים די במילה אחת נכונה ברגע הנכון. ■
