פרשת במדבר נפתחת בציווי מפורש: "שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל… בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת". התורה סופרת כל גבר מבן עשרים ומעלה, שבט אחר שבט, ומפרטת כל מספר בדקדקנות. יש ספירה מדויקת, במספרים מדויקים.
רפואה טובה מתחילה במספרים נכונים. כמות החמצן בדם [Saturation] של מטופל – אם היא 93% או 88% – יכולה להיות ההבדל בין שחרור הביתה לבין הנשמה. רמות הסוכר בצום – אם הן 98 או 126 – מגדירות אבחנה בין בריאות לבין סוכרת. לחץ דם 130/80 הוא שונה בתכלית מלחץ דם 150/95, על כל המשתמע מכך בטיפול, מעקב ותחזית סיכון.
המספרים הללו אינם "נתונים יבשים", אלא כלי אבחנה חיוני. הם מאפשרים לרופא להבין לעומק מה מתחולל בגוף. כשם שבני ישראל נספרו למשפחותיהם לבית אבותיהם, והרישום היה מסודר לפי סדר הגיוני, כך גם ברפואה כל נתון צריך להיות ממוקם בתוך הקשר: דופק של 105 יכול להיות תקין לאחר מאמץ או מסוכן אם הוא מופיע אצל יולדת עם דימום סמוי.
גם האחות בקופה שמכניסה משקל וגובה למחשב, גם הרוקח שמאשר מינון, וגם האם שמביאה תינוק לחיסון – כל אחד אחראי לספירה. במערכת רפואית מתוקנת, יש מנגנוני בקרה, הכפלה ובדיקה חוזרת. אך במציאות של עומס, מחסור בכוח אדם ותורים בלתי סבירים – האחריות נופלת על האנשים עצמם. כולם שותפים בשמירה על חייו של האדם מתוך לקיחת אחריות. במדבר כל שבט ספר את אנשיו. כל אחד ידע שהוא חלק ממשהו מדוד, מדויק, ומשמעותי. הדיוק – הוא הבסיס לאמון.
בעידן של עומס במערכת הבריאות, הסכנה הגדולה ביותר היא הזנחת הדיוק. רישום חלקי בתיק הרפואי, מדידות לא תקניות, חישוב מינונים שגוי אינם טעויות טכניות בלבד, אלא סכנה בריאותית. דו"ח מבקר המדינה לשנת 2023 ציין ש–18% מהתקלות הרפואיות החמורות נגרמו בשל טעויות מדידה או שגיאה במספרים: מינון תרופה שנכתב עם נקודה לא במקום, שגיאה בשקלול גיל ומשקל למתן תרופה לילדים, או התעלמות מחריגה מעודנת בבדיקת דם.
כשם שבמדבר כל משפחה נשאה את חלקה המדויק , כך ברפואה, לכל בדיקה יש טווח נורמה, לכל ערך יש משקל, לכל חריגה יש משמעות. ספירה יוצרת אחריות. כשאנחנו מדייקים – אנחנו אומרים לאדם מולי: אתה חשוב. אתה נספר. ■
