האישה שאיתו

אסתר פולארד. האשה שלו, שנלחמה למענו, שעשתה למענו, ובעיקר – למען החרות והצדק.
האשה שנלחמה לשחרר את יהונתן מהכלא ולהעלות את יהונתן לארץ ישראל. ראיתי את הזוג הולכים יד ביד בנחת ברחובות ירושלים, והתפעלתי.
אסתר פולארד היא סמל בעיני, דמות מופת והשראה, אשה שהפכה עולמות למען בעלה, לא ויתרה במשך שנים. נלחמת באמונה ובמסירות רבה ואינה מוותרת, אינה מוותרת על החלום שיגיע היום, בו בעלה יזכה לצדק.
היום שבו יהונתן עלה לארץ היה יום חג במדינת ישראל.
מדינת ישראל, אותה מדינה שהפקירה את יהונתן לפני שנים לגורלו ביד האמריקאים והתנכרה אליו – סוף סוף הכירה בתרומתו למדינת ישראל והעריכה אותו.
ומי שעמד בחזית המאבק לשחרור יהונתן היתה אסתר אשתו, אשתו כגופו. גם כאן ראינו זוגיות במיטבה. היא היתה שותפה לדרך ולמאבק שלו. בימים בהם מיעוט סהרורי, קיצוני וצעקני עושה ככל יכולתנו על-מנת לקעקע את ערכי המשפחה, את הנאמנות ואת המסירות שבין בעל לאשה.
אסתר עשתה הכל על מנת לתקן את העוול שנעשה לבעלה. יהונתן, שעזר לישראל במאבקה נגד האויבים שלה, ננטש על-ידי גורמי הבטחון שלא ראו בצרת נפשו, והושלך לבור.
כמו יוסף בשעתו, שאחיו לא ידעו להעריך ומכרוהו מצרימה – כך התיחסה ישראל למי שמסר נפשו למענה. הייתה זו התנכרות אכזרית של המדינה , שראתה את האינטרס המיידי, רק את מערכת היחסים של ישראל עם ארה"ב, ושכחה מהזהות היהודית ומהערבות ההדדית שמחייבת אותנו לערוב לשלומו של כל יהודי.
במאבק של שנים, מתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך, היא לא הרפתה, והצליחה לגרום לשינוי ביחס של מדינת ישראל ליהונתן פולארד.
במשך שנים גדל פה דור, שידע את ערכה של מצוות פדיון שבויים ונלחם למען אחינו יהונתן. זהו דור, שזעק ביחד עם אסתר – 'לשחרר את פולארד'. בזכות הזעקה של אסתר, הצליחו לעורר את המנהיגות בישראל שתדרוש צדק ליהונתן.
והנה, דווקא אחר שעלו לארץ והושלמה המשימה, עוד לא הספיקו להתבסס בארץ הקודש, ואסתר השיבה את נשמתה לבורא, לאחר מאבק במחלת הסרטן וקורונה שהכריעו אותה.
אסתר פולארד – דמות שתיזכר בכח של אמונה בצדקת הדרך ומסירות נפש.
כשיונתן ואסתר הגיעו לארץ, הם ירדו מהמטוס ונישקו את האדמה של ארץ הקודש.
יונתן ואסתר פולארד נתנו לנו שיעור גדול בזוגיות ובאהבה לעם ולארץ.
יהי זכרה ברוך.