"מדוע אני סובל מגנבות חוזרות ונשנות, ואילו אותך הגנבים אינם באים לבקר?" פנה הגוי בשאלה לשכנו היהודי. "בפתח הבית שלי קבועה מזוזה. היא שומרת ומגינה על ביתי", השיב היהודי. "אם כן, שים גם אצלי מזוזה", ביקש השכן, ובקשתו התמלאה.
כעבור חודש שוב הופיע הגוי בביתו של היהודי, והפעם בפיו בקשה חד-משמעית להוריד את המזוזה מפתח ביתו. "מה קרה, האם עדיין יש גנבות בביתך?" שאל היהודי בפליאה.
"לא", ענה השכן, "הגנבות אומנם פסקו, אבל מאז ששמתי מזוזה כמעט בכל רבע שעה דופק בדלת איזה 'שנורר' יהודי ומבקש צדקה".
סיפור זה כנראה לא התרחש באמת, אך סיפור דומה מופיע בירושלמי. הירושלמי (פאה א) מספר על גוי ששמו ארטבן ששלח מתנה יקרה לרבי יהודה הנשיא. בתגובה שלח לו רבי יהודה הנשיא מזוזה מהודרת במתנה. ארטבן נפגע ושאל: "אני שלחתי לך מתנה יקרה, וכיצד אתה שולח לי דבר פעוט ערך שכזה?" ענה לו רבי יהודה הנשיא: "אתה שלחת דבר שצריך לשמור עליו, ואילו אני שלחתי מזוזה ששומרת עליך".
ב'שאילתות דרב אחאי גאון' (עקב, קמה) מופיע שסוף הסיפור היה שנכנס שד בבתו היחידה של ארטבן והיא חלתה, ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה. כיוון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח, מייד ברח אותו שד, והבת החלימה.
יש שדנים כיצד היה מותר לרבי לתת לגוי מזוזה (ויש שמפרשים בכלל שארטבן היה יהודי, ולא נאריך בזה כרגע), ומכל מקום רואים מכאן את הכוח העצום של מציאות המזוזה בבית, שלעיתים אף אצל גוי בסגולתה לשמור ולרפא.
בפרשתנו בפרשת 'והיה אם שמוע' מוזכרת מצוות מזוזה: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים יא, כ). כבר כתבנו לכם בעבר בענייני מזוזה הן מהצד הרעיוני והן מהצד ההלכתי. נוסיף הפעם בנושא זה כמה דברים מעניינים המובאים בחוברתו של הרב יהודה אריה דינר שליט"א.
יש שדנו אם כשנופלת לאדם מזוזה עליו לצום כפי שנוהגים כאשר נופל ספר תורה, והכריעו כמה אחרונים שאין צריך להתענות (כך כתב בספר 'אורחות חיים' סי' מ, סעיף א בשם שו"ת 'לב חיים', וב'בית ברוך' ח"א, כלל יד, אות רכט. וכן פסק הגר"ח קנייבסקי).
שאלה מעניינת ומצויה נוגעת לגדר חיה שיש בפתח של חצר של בניין: כשנוצרה צורת הפתח על ידי השיחים והעצים, האם חייבים לקבוע שם מזוזה? והכריעו הפוסקים שבמקרה זה אין חיוב מזוזה, כיוון שאין כוונה לשם צורת הפתח אלא רק לנוי בעלמא (כך פסקו הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ זצ"ל, ויבלחטו"א הגר"ח קנייבסקי שליט"א).
