האם ניתן ללמוד מאחרונים לא ציונים?

הרב דני אלינר - ר"מ בישיבת ההסדר אור עציון

שאלה > במהלך הלימוד היומיומי בישיבה, אנו משתמשים בספריהם של גדולי ראשי הישיבות בדור שלפני השואה. לאחרונה נתברר לי שרבים מהם היו אנטי-ציוניים מובהקים. כיצד יתכן שאת דבריהם בלימוד גמרא אנו לומדים בעניין ואילו בנושא השקפה אנו דוחים את דבריהם מכל וכל? האם ניתן לעשות הפרדה בתורה, בין תחומים שונים?

תשובה> בטרם אענה על שאלתך, דווקא אחזק את תמיהתך. פעמים רבות דיברנו על כך שהתורה משפיעה על כל ישותו של האדם. אדם שלומד תורה לשמה, מעדן את נשמתו ומזככה בכל תחומי החיים. זוהי גדלותה של התורה, שיש בכוחה ליצור מהפך עמוק בנפש העשוי להאיר את חשכת המציאות ולתת נתיב ברור למגשש באפילת העולם הזה.

לאור דברים אלו, יש להבין: כיצד תורתם של ארזי הלבנון, אדירי התורה שבישמו את העולם בתורתם, לא באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים?

ראשית כל, עלינו לעשות הפרדה ברורה בין התקופות השונות. אכן, בדור שלפני השואה היו מגדולי הרבנים שיצאו בתקיפות רבה, כנגד הרעיון הציוני. ואולם, עליך לדעת, שבאותה תקופה, ההתנגדות לא היתה, בדרך כלל, לעצם הרעיון הציוני. הציונות באותם ימים היוותה סימן לפריקת עול תורה ומצוות. רבים מבני הנוער הוקסמו מההתפתחות האדירה ששרתה בעולם באותה תקופה. התנועות הציוניות, היוו מרידה בעולם הישן. לימוד התורה נתפס בעייני הנוער כדבר גלותי ומיושן, ותחת זאת העליה לארץ ישראל היתה הזדמנות ליצירת חברה חדשה, שאיננה משועבדת לכבלי תורה ומצוות. היום, כאשר אנחנו נמצאים כמאה שנה לאחר מכן, איננו מתעלמים מהנזקים הרוחניים שהתחוללו באותן תקופות אך יחד עם זאת, אנו יודעים לומר בוודאות שמדינת ישראל מהווה את המגן היחידי מפני התבוללותו של עם ישראל.

אין לי כמעט ספק שאם היו אותם צדיקים זוכים לראות בתקומתה של המדינה, הם לא היו מתבטאים כלל בדרך זו.

נמצאת למד שעלינו להיזהר, מעריכת היקשים בין התבטאויות שנאמרו בתקופות אחרות, לבין ימינו אלה.

אמנם, גם היום ישנם מגדולי הרבנים שאינם ציונים נלהבים, אך אין כלל מה להשוות את תוקף ההתנגדות היום לזה של ימים עברו. אין כמעט בנמצא רב חשוב שישתמש בביטויים כמו "מעשה שטן" כלפי מדינתנו. יתרה מזאת, החרדים היום, משולבים בעשיה של המדינה בתחומים רבים.

ואולם עלי להדגיש בפניך עניין עקרוני בהרבה: הנחת היסוד של שאלתך איננה מדויקת. נדמה לעצמנו, תלמיד חכם, שהשקיע את כל זמנו בהלכות שבת. אין ספק שלימוד זה מקנה לו הבנה מעמיקה בפרטי ההלכות. אך האם משום כך, עלינו לסמוך על דבריו בהלכות נידה? התורה דורשת מלומדיה לא רק ידיעה כללית. אדם הרוצה להיות פוסק, עליו להתמחות בתחום מסוים בו הוא מורה הוראה. כשם שישנן הלכות שבת, איסור והיתר, נידה וכו', כך ישנו פרק חשוב הנקרא הלכות מדינה. כך ישנו פרק חשוב הנקרא הלכות כלל ישראל. יכול להימצא תלמיד חכם גדול וחשוב, שיודע את הש"ס ישר והפוך, אך אם הוא לא השקיע את עיתותיו בהבנת התקופה בה הוא נמצא – הוא יתקשה, לפסוק בהלכות אלו.

דווקא פסיקה בהלכות אלו, דורשת הבנה מעמיקה של כלל חלקי החברה היהודית.

אנו לא מתייחסים להלכות הללו כדברי השקפה בעלמא, אלא כחלק אינטגרלי מכלל קבצי ההלכות. על כן, אנו שותים בצמא את דברי גדולי האחרונים שהזכרת, מתוך הערצה לשקידתם בתורה, ומתוך ידיעה שדבריהם נכתבו לאחר עמל רב. יחד עם זאת, גדלותם, בתחום אחד בתורה איננה מעניקה באופן אוטומטי זכות לפסיקה בכל תחומי התורה. כך היא דרכה של תורה. מעטים ובודדים בדורות האחרונים השקיעו את עולמם לא רק באיסור והיתר אלא גם בפיענוח רוחני של התקופה בה אנו חיים.

מדבריהם אנו משתדלים לינוק את השקפתנו הרוחנית

2021-05-27
Scroll to Top
גלילה למעלה