אני די מיואשת מהילד שלי בן ה-12, וככל שעובר הזמן המצב שלו מחריף. הוא מעז יותר ויותר, ואנחנו די חסרי אונים מולו. גם אם מדי פעם אנחנו מתפרצים זה רק מכניס אותנו לתחושות קשות יותר של חוסר אונים. מה יהיה?
תשובה
בהקדמה לספרו 'אורות התשובה' הוסיפו איגרת של הרב, 'בטחון התשובה', כי בלי ביטחון בתשובה אי אפשר להתחיל לחזור בתשובה וגם אי אפשר להתחיל לחנך. הביטחון בתשובה מתחלק בעיניי לשניים: א) ההכרה שיש סיכוי לתשובה; ב) הביטחון בכך שהתשובה מתרחשת במעמקים ועוד תתגלה לעינינו.
"לזאת נדמה לכל אחד שאין מקום לפניו לתשובה מחמת שני דברים: האחד כשחושב את העבר להכרח ושלא מצד בחירתו החופשית בחר בעיוות דרכיו ושנית גם אם בבחירתו בחר בהעבר שלו שוב הוא אנוס על השנות דרכיו בעתיד" (הרב חרל"פ).
ונסביר: חוסר האמון שלנו ביכולת התשובה נעוץ, לדברי הרב חרל"פ, בתפיסה שהמעשים שלנו אינם באחריותנו אלא מוכרחים לנו. בתפיסות של היום מקובל מאוד לתלות את מעשי הילדים ובני האדם בכלל בדברים שאינם תלויים בהם, ובראש ובראשונה ההורים הם סיבת ההתנהגות של הילד. מכאן רגשות האשמה הקשים שהם מנת חלקם של הורים רבים. מלבד ההורים יש עוד גורמים שתולים בהם את התנהגות האדם, כמו דברים שקרו לו או כל מיני הגדרות שפוטרות אותו מאחריותו למעשיו.
בלי קבלת אחריות מלאה למעשיי, "שזהו תוכן הוידוי שאין שום עניין שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו כי אם אותו בעצמו" (הרב קוק), אין חופש לשוב בתשובה. אם איננו מאמינים שביכולתו של הילד להשתנות, כי יש גורמים שמונעים ממנו וזה מצב של "מעוות לא יוכל לתקון", זה מביא לייאוש מהילד.
כאמור, ביטחון התשובה היא הביטחון שגם עכשיו במצב המסובך הזה יש כוחות שמתפתחים ובונים את האישיות הפרטית והכללית עד שזדונות יכולים להפוך לזכויות! איך אפשר להאמין בדבר כזה? זה כוחה של תשובה! בתשובה מאהבה, מהזדהות עם הטוב, דברים בעייתיים שעשה ופגש האדם מתהפכים לחיוב. הוא מעמיק את ההכרה בטוב מתוך המפגש עם הרע.
עכשיו, בשיא החושך, מתפתח משהו חיובי. עוד לא מובן לי איך יתהפך לטובה, אבל אני בטוחה שיקרה ובטוחה שהטוב שבילד שלי עתיד להתגלות ומוכרח להתגלות. זו האמת הפנימית של האדם ושל העולם, וככל שלא נתרשם מהיעלמותו של הטוב ונאמין בו, כך יתגלה יותר ויותר לנגד עינינו.
"ומתוך העין הטובה, שהוא מביט אז על ידה באמתת המציאות, פועל הוא על המציאות ועל אורחות הסיבוך שבחיים שיצאו מכלל קלקולם". עין טובה, שאוספת את הטוב הגלוי ומאמינה בטוב הצפון ובוטחת בו, עוזרת למציאות החיצונית להשתנות.
אל ייאוש, אם יקרה. החזיקי את החוט, ביטחו בעצמכם, בטוב שבכם. הילד ספג וקנה את הערכים החשובים לכם, וכגודל הירידה כך תהיה העלייה (כמו מקפצה). הרבה נחת.
