כששומעים על 'ירידה בגידול האוכלוסייה' נדמה שהעתיד שלנו בסכנה. אך כשבוחנים את הנתונים במלואם, מתברר שהילודה היהודית במגמת עלייה והפרשנות המדגישה ירידה בשיעור הגידול הכללי היא מוטעית ומטעה. הירידה בילודה קיימת אצל הגויים החיים בארצנו. ובני ישראל – פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. ב"ה.
הדמוגרפיה היהודית היא הרבה יותר ממספרים. היא משקפת את חוסנה של המשפחה הישראלית, את הרצון להביא חיים חדשים לעולם, ואת הבחירות שהזוגות שלנו עושים כל יום. והוא מצביע על אופטימיות. עם שמוליד ילדים רבים הוא עם שמסתכל קדימה , על העתיד, עם התבוננות על המציאות בעין טובה.
דמוגרפיה היא כלי לתכנון, לא לפחד. ככל שנבין אותה טוב יותר, כך נוכל לבנות עתיד יציב ומשמעותי למדינת ישראל, לחוסנה של הקהילה היהודית ולדור הבא שלנו.
מתי התחיל העיסוק בנושא הזה? בשנת 1967 פורסם דו"ח של הוועדה לבדיקת בעיית הילודה, שהעלתה חשש להפרת המאזן הדמוגרפי על ידי הילודה הערבית. בעקבותיה, קבעה הממשלה שיש צורך לפעול להגשמת מדיניות דמוגרפית שתעודד את הילודה, מתוך דאגה לעתידו של העם היהודי. אז הוקם המרכז לדמוגרפיה. מטרת המרכז היה להגדיל את מספר הילדים במשפחות המסתפקות בילד או שניים, על ידי תמריצים כספיים, עזרה בדיור, בתעסוקה ועוד.
במקביל נערך מסע הסברה כדי לעודד ילודה .
המועצה הציבורית לדמוגרפיה קמה כדי להתוות את מדיניות המרכז, והוא פעל במשך רוב שנות השבעים. בשנת 2002 חזרה המועצה לפעול, בהוראת שר העבודה והרווחה דאז ,הרב שלמה בניזרי, וכללה כארבעים נציגי ציבור מומחים, שזכיתי גם אני להיות ביניהם. אך עקב התנגדות של ארגוני נשים וארגוני שמאל, פעילות המועצה הופסקה בשנית.
נתונים דמוגרפיים מצביעים על כך שהשיעור הממוצע של הילדים למשפחה בציבור הדתי גבוה משמעותית לעומת הציבור החילוני. מדובר בתופעה שיש לה השלכות רבות, הן לגבי בריאות האישה והן לגבי החברה בכללותה. חשוב לדאוג לבריאותן של הנשים ההרות ולעודד סטנדרט רפואי גבוה כדי להבטיח לנשים חוויית הריון בריאה ובטוחה. במקביל, חשוב להוקיר חברתית את התרומה הגדולה של הילודה לחוסנו של העם היהודי ושל המדינה היהודית.
כמי שכיהנה כחברת המועצה הציבורית לדמוגרפיה שהקים השר לשעבר שלמה בניזרי, אני רואה מקרוב עד כמה הדמוגרפיה היא כלי מרכזי לתכנון עתיד המדינה והחברה היהודית.
אין ספק שילד שגדל במשפחה גדולה מרוויח בגדול. הוא לומד סבלנות, יכולת וויתור, גמישות, ונתינה. הוא מרוכז פחות בעצמו ויותר בכלל. אבל מעל הכול, הוא עטוף במערכת תמיכה מהאיתנות ביותר , שתלווה אותו מיום היוולדו ובמשך כל שנות חייו. ■