פעם ניגש אחד ממקורביו של הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל לרב ואמר לו שאינו זוכר אם בירך ברכת המזון אחרי שגמר לאכול ארוחת ערב. רבי שלמה זלמן, שהכירו היטב, אמר לו שלא יחזור ויברך. אחד הנוכחים שהיה במקום הביע את פליאתו בפני הרב, שהרי הלכה פסוקה היא שאדם שאכל ושבע ומסופק אם בירך ברכת המזון עליו לחזור ולברך, כיוון שזהו ספק דאורייתא, ודינו לחומרה.
הרב חייך ואמר: "זה נכון לגבי אדם שבטוח אכל אבל לא בטוח שבירך; את היהודי הזה אני מכיר היטב, וברור לי לחלוטין שאם היה מברך היה זוכר זאת, מפני שהוא מברך תמיד בכוונה עצומה. כמו כן אין ספק בליבי שמא אכל ושכח לברך, שכן הוא מלא תמיד בהכרת הטוב לה' יתברך על כל מה שיש לו", וסיים הרב בחיוך: "לכן לא נותרה לי אפשרות אחרת מלומר בוודאות כי הוא פשוט שכח לאכול ארוחת ערב מאחר שהיה שקוע בלימודו".
הלכו הנוכחים לביתו של אותו יהודי ומצאו על שולחנו את ארוחת הערב שלו שלמה כפי שאשתו הכינה לו.
אנו מתקרבים לט"ו בשבט, ונעסוק בעניין ברכת המזון וארץ ישראל.
הגמרא (ברכות מח ע"ב) לומדת את חיוב ברכת המזון מהתורה, מן הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, י).
נמצא שהמצווה לברך ברכת המזון היא להודות לה' על הארץ הטובה שנתן לנו, שממנה צמח המזון שאכלנו ושבענו ממנו. לפיכך יש שהקשו (עיינו פרי צדיק שמות, ט"ו בשבט, ושיחות הגר"א נבנצל דברים עמ' עג) שאם כן, מניין שיש לברך ברכת המזון על לחם שעשוי מחיטה שגדלה בחו"ל, וכן מניין שעל יהודי הגר בחו"ל לברך ברכת המזון?
רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק שם) הוסיף והקשה בהקשר זה מדוע חוגגים את ט"ו בשבט אף בחו"ל (באי-אמירת 'תחנון' וכן באכילת פירות), הרי הטעם לחגיגה זו הוא שירדו כבר רוב גשמי השנה והגיע זמן חנטת הפירות (עיינו בבבלי ראש השנה יד ע"א ורש"י שם) ולכן יש משמעות לתאריך זה לעניין מצוות התלויות בארץ, שמקיימים רק בארץ ישראל!
מיישב רבי צדוק על פי מה שכתוב בגמרא (תענית י ע"א) שארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית (משאריות) ארץ ישראל, שנאמר: "הנותן מטר על פני ארץ, ושולח מים על פני חוצות" (איוב ה, י): "ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף".
כמו כן בניגוד למצרים נאמר באשר לארץ ישראל שה' דורש אותה, "תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב), ומבאר שם רש"י: "כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה – דורש את כל הארצות עמה".
נמצא אפוא שבכל העולם המזון צומח בזכות ארץ ישראל, ואם כן מתאים להודות בברכת המזון על הארץ אף בחו"ל.
מוסיף רבי צדוק ואומר שעיקר הזמן לזכות לקדושת ארץ ישראל דרך אכילה בקדושה הוא בשבט, ועל כן נוהגין לאכול מפירות האילן בט"ו בשבט.
אנו, שזכינו לגור בארץ הקודש ולהיות ניזונים כל השנה מפירות ארץ ישראל עצמה ובפרט בט"ו בשבט לאכול מפירות הארץ, ודאי זכותנו גדולה עד מאוד.
