אני לא ממש אוהבת חופש. הינה אמרתי את זה. אני יודעת שכולם אוהבים חופש ושחייבים לאהוב חופש. הוא מאפשר, משחרר, מנחם ומעודד. אבל אני לא אוהבת אותו. קשה לי כשפתאום אין מסגרת ברורה שחייבים לקום אליה בבוקר, וברגע אחד הבנאדם הנמרץ כל כך והחיוני שהייתי הופך להיות גולם עד שעות מפחידות. קשה לי עם זה שהכול בגדר האפשר ולא חובה – לא צריך להספיק ולא לרוץ והכול בסדר.
אני אוהבת את עצמי טרוטת עיניים, מתזזת בין משימות ומנצחת על הכול. אני אוהבת להישאר ערה עד השעות הקטנות של הלילה עם סיבה ברורה: לסיים עבודה, ללמוד למבחן, לדבר עם אנשים או להתעדכן בחדשות, כי כל היום פשוט הייתי עסוקה אתם בטח מבינים. אהה וכמובן לכתוב את הטור ולהספיק לשלוח כי יש דד ליין, אתם יודעים איך זה. אני אוהבת לחיות על חמש קפה ושלוש שעות שינה ביממה. אני גם אוהבת לא לענות לאנשים בווסטאפ – כך אני מרגישה עסוקה ומרגישה שיש חובות בעולם, שאין לי ברירה אלא לפעול, ואין לי הזמן הדרוש לבזבז על מה שהוא לא פחות מ-200% קריטי.
אולי תזדהו איתי ואולי לא.
גם אצלי לפעמים הצורך והחובה עצמם הם החופש. הגוף צריך להשלים עם שאר האיברים והנשמה גם היא צריכה להיזכר מי היא ואיך היא אוהבת את הקפה שלה… אז תסכימו איתי או שלא – שחופש גדול מידי הוא מאיים ומפחיד, אבל מתוקף כך בטוח שתסכימו איתי שככל שהוא מאתגר יותר כך הוא טומן בחובו אפשרויות רבות יותר לגדול ולצמוח. קלישאה, נכונה. אני כבר מסיימת שלושה שבועות של חופש ובין תסכול לרגעי חסד, שמעו למומחית.
בחופש הדבר שבא לידי ביטוי באופן החזק ביותר אצל האדם הוא הרצון. לקחו ממך הכול, את כל מה שהכרת עד כה: המורה, הצלצול, המבחנים או לחילופין המשמרות, הבוס והאדרנלין… אין כלום. אל תלך, אל תבוא לשום מקום, לא נכעס.
אבל, מה אתה רוצה באמת? התרדמת הזאת עוטפת אותנו במהלך החופש – הכול מחכה, הכול בסדר, אני בפסק זמן והעולם מתיישר לפי חוקי החופש הגדול. אבל מהם הדברים שכן מניעים אותי, אלה שבגללם אני כן אקפוץ מהמיטה ואתחיל את היום בלהט, בשמחה?
חופש זה זמן טוב לבדוק מה הכפתורים שעליהם צריך ללחוץ כדי להפעיל אותי. מה חשוב לי יותר ומה פחות. ואז אפשר גם לשנות באמת, לשנות את הטבע שלנו. יש זמן לעצב מעט את החיים מחדש לפי איך שרצינו. רוצה ללמוד יותר תורה? יש מלא זמן ללמוד ולרכוש את ההרגלים האלו של לשבת וללמוד תורה, בדיוק כמו ההרגל שקיים בנו להדליק את המסך. רוצים להכיר יותר את הארץ המופלאה שלנו? יש את הזמן פשוט לקום ולעשות את זה, לרכוש אהבה וגם הרגל.
אז עצתי לילדי החופש הגדול שנוחתים לתוך המסגרת הלא ברורה הזאת: קחו את הזמן להתבונן, להבין איפה אני עכשיו, ולדייק מהו המקום האחר שכאשר השגרה נעלמת הייתי רוצה להיות בו?
