נראה שהעולם כמרקחה: הקורונה נמצאת איתנו בעולם כבר כמעט 20 חודשים עם קרוב ל-4,500,000 מתים, עם מעל 212,000,000 איש שנדבקו בנגיף והחלימו או שעדיין חולים. שריפות ענק בארה"ב, קנדה, יוון, תורכיה; הצפות בגרמניה, בלגיה, הולנד ומרכז אירופה; רעידות אדמה בהאיטי, איראן, תורכיה ועוד. חזרה אפשרית להסכם הגרעין עם איראן, כשבמקביל איראן מתקדמת על עבר הגרעין, אפגניסטאן שנכבשת ע"י טרוריסטים מהטאליבאן ומיליוני אנשים שנכנסו בשל כך לסכנת חיים מיידית, הפיכות, מלחמות ו/או חיכוך אלים הקיימים ממש כרגע בין עשרות מדינות שונות בעולם. וכאן בישראל המצב הרבה הרבה יותר טוב בכל המובנים, אך גם בזמן האחרון קרו כמה דברים: הקורונה משתוללת עם מעל 6700 מתים, כ-700 מאומתים ביום, פרעות של ערביי ישראל, שריפות ענק ששרפו מעל 24,000 דונם, אסון מירון, גרעון של 200 מיליארד ₪. מה קורה?
אין לי תשובה לסדרי הנהגת העולם; אך נדמה שלפחות לחלק מהדברים ישנה תשובה אפשרית: הגברת העוצמה. עוצמה איננה תמיד אפשרית למדידה, לעיתים צריך רק לדעת שהיא קיימת ובאוקטבות גבוהות ושהיא באופציה ריאלית לשימוש וזה כשלעצמו גורם להרתעה ואי הצורך בהפעלת העוצמה. עוצמה יכולה להיות עוצמה צבאית, פוליטית, כלכלית או חברתית.
עד לתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת העולם נחלק בין שתי מעצמות העל ארה"ב ובריה"מ. מאז, בשל סיבות רבות ומגוונות, המעצמות איבדו מערכן ומיוקרתן וממילא מעוצמתן, וכיום גם אבדה ההרתעה. השינוי בתפיסת העולם של רבים ממנהיגי העולם המובילה לגישה כי ניתן לסדר הכל בין מדינות בשיחות ישירות, מתגלה כפייק ניוז וגרוע מכך פוגעת קשות שלא לומר אנושות בעוצמתן של המדינות ובעיקר של המעצמות. גם בארץ מתחילה להשתרש הגישה של "הכל (אפשרי ע"י) דיבורים" להיות רווחת ושלטת בשיח המנהיגותי. מושגים כמו: לדבר עם האויב, להכיל, "הגבורה שבאיפוק", זכויות הפרט מעל הכל ושאר מרעין בישין הפכו לחזון.
המנהיגות כשלה בהצבת סימני קריאה ובמקומם היא מעמידה על (כל) הנושאים שעל הפרק סימני שאלה: הר הבית שלנו!? משילות בנגב!? אנטישמיות נגד העם היהודי!? הסכם הגרעין עם איראן – סכנה לאנושות!? התיישבות בחבלי ארץ!? ועוד.
כולנו מבינים שהחיים מורכבים, ובכל זאת, חייבים לחזור לימים בהם היה ברור שיש שחור ולבן, טוב ורע, צודק לא צודק. הרלטביזם – הכל יחסי , הניסיון לעמעם כל ערך , להכיל כל דעה והצורך לתת מקום לכל צורת חשיבה – כל אלה מביאים להפקרות.
אנו בפתיחת שנת הלימודים התשפ"ב וזהו זמן מתאים לחזור לחנך לערכים הבסיסיים של אמונה בדרכנו כעם יהודי החוזר לארצו אחרי 2000 שנות גלות ומקים בה חברה יהודית, חומלת, שואפת צדק והוגנת לכל אזרחיה. איננו צריכים לגמגם. צריך להישיר מבט, לזקוף את הגב, ולהגיד בצורה ברורה כי לא ניתן לשלטון טרור חיצוני ו/או לאספסוף מופקר פנימי להרע לעם ולמדינה. צריך להתמלא בעוצמה ולדרוש מהמנהיגות מעשים תקיפים נגד כל אלה שמנסים לקעקע את היותנו העם היהודי היושב במדינתו – המדינה היהודית. עוצמה פנימית מייצרת הרתעה, רפיסות פנימית מייצרת תבוסנות.
