פרשת נח נפתחת בתיאור תקופה קשה – עולם שעליו נאמר 'ותשחת הארץ לפני הא-להים ותמלא הארץ חמס'. בתוך הכאוס הזה מתבלט אדם אחד, נח, שנמצא צדיק 'בדורותיו'.
הציווי לבנות תיבה הוא לכאורה ציווי הנדסי פיזי, אך בעומק הדברים מדובר גם בתהליך נפשי ורוחני של הצלה וריפוי. התיבה אינה רק כלי שיט והצלה, אלא מרחב מוגן שבו נברא מחדש סדר קיום תקין לגוף ולנפש.
אם נתבונן בפרשה מזווית רפואית, ניתן לראות בה רמזים לתהליכי ריפוי ותיקון שאנו מכירים גם במדע הרפואה. אחד הנושאים הבולטים בהקשר זה הוא בריאות הנפש לאחר טראומה. נח ומשפחתו עוברים אירוע הרסני בקנה מידה שאין דומה לו , מבול שמוחק את כל העולם המוכר להם. מחקרים רפואיים בני זמננו מראים כי חשיפה לאירוע טראומטי עלולה להוביל לתופעה הידועה בשם הפרעת דחק פוסט טראומטית המתבטאת בזיכרונות חודרניים, חרדה, קושי בשינה ולעיתים אף בהסתגרות רגשית.
לאחר המבול נח נטע כרם ושתה מן היין עד כדי שכרות. חז"ל והפרשנים שאלו כיצד נוהג כך אדם שנאמר עליו שהיה צדיק תמים בדורותיו, אך אולי ניתן לראות כאן תיאור אנושי של אדם שנושא עליו עול נפשי כבד. ההתמודדות עם עולם חרב ועם אחריות לקיום חדש, אינה פשוטה. מבחינה רפואית, ידוע כי אנשים שחוו טראומות משמעותיות נוטים לעיתים לחפש פורקן בדרכים שאינן חיוביות, דוגמת שימוש באלכוהול או הסתגרות רגשית – תופעה שתועדה היטב במחקר הפסיכולוגי המודרני.
המבול מגלם גם ריפוי. כשם שבגוף לעיתים נדרש ניקוי יסודי כדי להסיר מחלה, כך המבול פועל כטיהור כולל, שממנו נובעת התחלה חדשה. בדומה למערכת החיסון שלנו, שיודעת לזהות תאים פגועים ולחדש רקמה בריאה, גם העולם לאחר המבול נבנה מחדש מתוך התחדשות מוסרית. הברית עם הקשת בענן, הסמל הנצחי שניתן לנח, מבטאת את איזון החיים. לאחר השבר, בא הצבע, התקווה והאור.
אחד היסודות המרכזיים בעולם הרפואה הוא עקרון ההומאוסטזיס – השאיפה של הגוף לשוב לשיווי משקל לאחר כל משבר פיזי או נפשי. בדיוק כך גם העולם שלאחר המבול שואף ליציבות חדשה. הברכה 'פרו ורבו ומלאו את הארץ' היא ביטוי לשיבה לחיים, לחידוש תקווה וליכולת האדם להיבנות גם אחרי חורבן.
פרשת נח מלמדת אותנו כי כשם שהתיבה הצילה חיים מן המים, כך יכול כל אדם לבנות לעצמו תיבת ריפוי מרחב פנימי שבו הוא שומר על אמונה, תקווה ובריאות, גם כאשר גלים סוערים מקיפים אותו. ■