01
ענישה קולקטיבית אף פעם לא השיגה את המטרה. הריסת בית של משפחה, עשר שנים אחרי שלא נאכף נגדה צו הריסה, רגע אחרי אירוע אלימות חמור, שכלל לא הייתה בו, חוטא לאמת ובעיקר לא ימגר את האלימות. ביום שישי האחרון תקפו חבורה של צעירים יהודים רעולי פנים שיצאו מאזור גבעת רונן, פעילי שמאל מבוגרים בני 60-70, באלות ואבנים תוך כדי הצתת רכבם. הפעילים הגיעו לאזור הכפר בורין וסייעו לפלסטינים לנטוע עצים. התמונות שיצאו משם היו קשות. זה מחזה צובט בלב וכואב. אירוע אלימות חמור קשה, ובעיקר לא יהודי. הגינויים הגיעו מכל מקום. במערכת הביטחון החליטו בתגובה להחיות צווי הריסה בגבעה על מבנים של משפחות שגרות שם כבר כעשור. במערכת גם שוקדים בימים אלה על נתוני הפשיעה הלאומנית ב-2021 והם מגלים עלייה במקרים, בתקיפות וגם בפצועים הפלסטינים. אפשר להתפלפל ולהגיד שאין בכלל סימטריה. הטרור הפלסטיני מכה יום יום בתושבי יהודה ושומרון. בכבישים וביישובים. וזה נכון. זו האמת. אפשר גם להגיד שהכל התחיל כפרובוקציה. פעילי השמאל הגיעו למקום מאוד קרוב לבתי היישוב בגבעת רונן. הם נטעו בשטח אדמה שלא ביצעו בו נטיעות או עבודה חקלאית הרבה זמן. זה גם נכון. אבל אז, עם מה נשאר? עם האמת? עם הצדק? לא בטוח. ואיך זה עוזר להעמיק שורש בעוד דונם אדמה בארץ ישראל?
02
בגבעות נבנה בשנים האחרונות מפעל הסברה של ממש. אט אט מצליחים הנערים לחדור למקומות שלא היו בהם קודם. רבנים מגיעים לגבעות, חברי כנסת מגיעים לגבעות, יש אמפתיה. השיא היה לפני כשנה. אז הגיע לביקור בגבעות אלוף פיקוד המרכז האחרון תמיר ידעי. התחושה בציבור שהצעירים הללו נאבקים בשטח שהמדינה הפקירה. לצאת ולחרוש שדה בקור מקפיא באמצע הלילה זה לא פשוט. זו שמירה על ארץ ישראל. אבל כעת דעת הקהל מוסתת. כבר כתבתי בעבר שהאוזן לא שומעת כשהיד מורמת. על פורום הגבעות לטפל בבעיה. להבין שהאלימות היא מעשה שאינו יהודי ופוגע בראש ובראשונה בארץ ישראל. הצבא ירחיק, השב"כ יחקור, המשטרה תעצור, הפרקליטות תגיש כתבי אישום והתקשורת תסקר. כל מרכיב בפסטיבל הזה יעשה את חלקו. אבל ארץ ישראל תפגע. עד שהנערים שמרימים את המעדר ועולים על הטרקטור לא ידעו למגר את מי שמעניין אותו דברים אחרים מתוכם, זה לא יפסק. יגיע דור אחר צעיר יותר והפסטיבל ימשך.
03
בקרוב יסיים אביחי מנדלבליט את כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה. סוגיות לא מעטות השאיר פתוחות על השולחן. תיקי נתניהו, תיק סנדק (אולי תתקבל החלטה שנה אחרי הדלפות לגבי התוצאות) ועוד. אך האם מנדלבליט היה טוב או לא טוב להתיישבות? מניח שהדעות חלוקות. אני בחרתי באירוע התיישבות אחד שלדעתי משמעותי מאוד בתקופת כהונתו, והוא פינוי עמונה. כל המאבק שלפני הפינוי ועד נפילת חוק ההסדרה. אביחי בוארון ממובלי המאבק על עמונה מספר כי מנדלבליט נקט מולם במדיניות המכונה "כן אבל…". כלומר אני מסכים לעשות אבל בתנאי ש…
"מחד, כשהיה מזכיר ממשלה היה לויאלי להתיישבות וניסה למצא פתרונות משפטיים להשארת בתים בהתנחלויות, כמו בסוגיית "בנייה ישנה ובנייה חדשה", וגם ניסה לפעול בכל הקשור למבנים שיושבים על קרקעות פרטיות, אבל מאידך הפתרונות שלו היו בגבולות הגזרה הצרים שהוא גזר על עצמו כדי לא לערער את יסודות המערכת", כך מסביר בוארון ומוסיף: "כיועמ"ש הוא היה חף מכל מחויבות לדרג מדיני. גם הפתרון של "נכסי נפקדים" שהיה פתרון מחוץ לקופסא שמצאנו והוא אישר אותו, הוא ידע לתקוע בו מקלות בזמן אמת, להטיל בו מגבלות ולבסוף הפך אותו לנכה. והשיא כמובן היה בחוק ההסדרה שם בחר שלא להגן על המדינה בבג"ץ ואף הגיש לבית המשפט חוות דעת לפסלת החוק". אז בגדול בתקופת כהונתו פונו לא מעט מקומות בהתיישבות כמו נתיב האבות ותשעה הבתים בעפרה. אלו אירועים שהגיעו לפתחו והוא בחר לטפל בהם בדרך מסוימת.
