בטיחות בדרכים – מצווה של שמירת החיים
חברים יקרים,
כולנו נוסעים מדי יום לעבודה, לביקורי משפחה או לסידורים. הנסיעה היא חלק משגרת החיים. ולכן לעיתים אנו עלולים להרגיש בטוחים מדי ולהרשות מלעצמנו ״רק הפעם״ לנהוג קצת פחות בזהירות, דווקא אז באה התורה ומזכירה לנו את אחריותנו.
בספר דברים נאמר: ״רק השמר לך ושמור נפשך מאד״ (דברים ד׳ ט׳) ובהמשך נאמר: ״ונשמרתם מאד לנפשתיכם״ ( דברים ד׳ טו)
חכמינו ראו בפסוקים אלה יסוד גדול: האדם חייב לשמור על חייו ולהתרחק מכל סכנה. ולכן אמרו חז״ל ״חמירא סכנתא מאיסורא – הסכנה חמורה יותר מן האיסור, כלומר במקום שיש חשש לסכנת חיים – אין אומרים ״לי זה לא יקרה״.התורה דורשת מאיתנו לנקוט משנה זהירות.
מספרים על אדם שהקפיד מאוד בכל הלכות הכשרות. יום אחד ראו אותו חוצה כביש סואן שלא במעבר חצייה.שאל אותו חברו: מדוע אתה שמקפיד על כל פרט קטן במצוות, מסכן את עצמך בכביש ? השיב האיש: ״מיהרתי״. אמר לו חברו: אם התורה ציוותה ״ונשמרתם מאד לנפשתיכם״, הרי גם הזהירות בדרך היא מצווה. כשם שאינך מחפש להקל בקיום מצוות, כך אין לחפש הקלות בשמירת החיים.
כמה נכונים הדברים לימינו. לעיתים כל מה שנדרש הוא עוד כמה שניות של סבלנות: להמתין לרמזור, לשמור מרחק, לא לענות לטלפון בזמן הנהיגה, לחגור חגורת בטיחות או לחבוש קסדה. אותן השניות עשויות להכריע בין חיים לבין אסון.
עלינו לזכור שגם אם אנו נהגים מנוסים, איננו לבד על הכביש. האחריות שלנו היא גם כלפי הולכי הרגל, הרוכבים, הילדים והמשפחות שנוסעים לצידנו.
נסיים במחשבה אחת: כאשר אנו נוהגים בזהירות, איננו רק שומרים על החוק – אנו מקיימים גם מצוות. כל נסיעה יכולה להיות קיום של ״רק השמר לך ושמור נפשך מאוד״ ושל ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״
יהי רצון שנזכה כולנו לנסוע מתוך אחריות, סבלנות וכבוד לזולת, ושכל היוצאים לדרך ישובו לביתם בשלום, בבריאות ובשמחה.
תחל שנה וברכותיה – אמן ■
תגובות אפשר לשלוח למייל: avikanta123@gmail.com