השאלה היהודית העכשווית, כשהעולם שופע תוכן מושך, היא ממה להתלהב ולהלהיב עליו את ילדינו. כן, אפשר לכוון את ההתלהבות למה שאנחנו מאמינים בו, גם אם נדמה לנו שאין לנו כוח לזה ובא לנו – בפשטות – ללכת אחרי מה שבא לנו.
על החשבון: החיים עצמם
כך מצאתי את עצמי רוכש מכונת קפה ב-99 ש"ח בלבד שהפכה לבסוף לאבן שאין לה הופכין וצרכתי מוצרי תוכן מלהיבים ושלטתי בחייהן של דמויות מסקרנות.
ב"ה, מתישהו זכיתי להבין את זה. המחיר מלהיב, הקריין מרים והפרומו מסקרן – אך עגלת החיים נוסעת. למה לי להעמיס עליה נוסעים זרים?
בסופו של דבר, האנרגיה, הסקרנות, ההתלהבות והזמן שלנו – מוגבלים.
אמאל׳ה,
אבל זה נראה מעניין…
כשאני מתעניין במגוון דמויות אמיתיות באופן קבוע וסקרן לדעת מה קורה איתן – זה נראה 'נכון'. אני סקרן וזה כל כך טבעי ויפה להיות סקרן. מאידך, אני פחות סקרן לגבי הניואנסים והרגשות שלי ושל הסובבים אותי.
זה לאו דווקא הדקות ששרפתי על התעניינות שסיפקה לי את יצר הסקרנות, אלא מה שצומח מזה בהמשך; המחשבות שאחרי והצורך בתזונת הסקרנות בהמשך.סקרנות למשהו מלהיב לא נגמרת מעצמה – אם לא עוצרים אותה.
בתווך, יש אשליה ש'למדתי משהו'. ללא ספק, זה גם עשוי לקרות. אך מתי יגיע הזמן שבו אלמד את החיים שלי עצמם בעזרת מה שכבר יש בהם ואקשיב יותר למתרחש שם? הרי אין כמו ללמוד ממשהו שאתה חי אותו, מודע לסביבה, לתחושות האישיות ולשלל האלמנטים המרכיבים את מה שנקרא 'חיים'. ללמוד ממישהו חיצוני זה שטחי ביותר – יחסית להתבוננות בחיים שלך עצמם, כמו שהם, תוך כדי הפקת תובנות מועילות ואופטימיות.
יהודים יקרים
נדמה שכל העולם הגלובלי באותה סירה. אם חיינו נועדו כדי שנשוט בהם ונכלה את הזמן שממנו הם מורכבים – ניחא. במקום להתלבש וללכת לתיאטרון וקרקס כמו בשנת תרת"ח – כל העסק נמצא בהישג יד עם פיג'מה.
אך עד כדי כך חזקה ומושכת הסירה – שגם יהודים המאמינים שחיינו אינם 'סתם' וניצול הזמן ללימוד תורה הוא הדבר הטוב ביותר שיועיל לעולם ולנשמתם – מוצאים את עצמם בתוך הלופ. אחד המרבה ואחד הממעיט. מתקשים לפתוח ספר או לסגל לעצמם אורח חיים שיאפשר להם להתקדם באופן יומיומי בלימוד תורה, כמו שנהג סבם – שויתר על התיאטראות ושאר מבזבזי הזמן בגולה – וישב בזמנו הפנוי, ללמוד משהו, בבית הכנסת או בבית, דרך קבע. גם אם סבא לא היה 'רב', הוא היה נרדם על הספר. עסק במה שיהודים עוסקים: תורה, כפי כוחו ויכולתו.
בל נשפוט את עצמנו. יתכן ובעבר היה קל יותר להתמודד מול התיאטראות של פעם ולבחור בלימוד תורה. יכול להיות שבעולם שלפני הפרומו – הבחירה הייתה פשוטה יותר. כיום, התרגלנו להתלהבות מוגזמת ומהונדסת שמנתבת את הבחירות שלנו, לצערנו, גם כשאנחנו רוצים בתוכנו משהו אחר לגמרי (שדורש זמן ומאמץ).
ללימוד תורה אין פרומו מלהיב ל'עונה חדשה' ולא מדובר בפוסט אישי נוטף רגש. צריך לבחור, למצוא לך איזו 'עונה' ולהתמיד בה עד שתגיע ההתלהבות. בינתיים, הזמן חולף לו כשבתווך יש מספיק דברים מלהיבים להתעסק בהם, במרחק קליק. אם לא נקום וניצור בעזרת סבלנות, תפילה והתמדה, התלהבות למשהו – שהוא לא מלהיב בקליק – ההתלהבות אליו לא תיווצר מעצמה.
רק לדעת
כולנו יודעים עד כמה קשה לבחור תוכן… בני אדם רבים בעולם מולעטים ב'מה שקורה עכשיו'. אבל בהתעקשות לבחור – טמון המפתח לחיים שהם לגמרי אתה המיוחד ולא צל חיוור של עוד סועד בסעודה גלובלית בה מגישים לכולם אוכל מלהיב שהוא למעשה חביתות טעימות, פשוטות ומעוצבות היטב, בידי אדם.
אדם עשוי להסביר לעצמו שהחביתות האתסטיות האלה 'עושות לו טוב'. ההגדרה היא לא 'טוב' במובן העמוק – אלא שהמתיקות שלהן מאפשר לשכוח את האלמנטים הקשים בחיים.
אין ספק, פלסטר בזק יכול לעזור כשיש פצע. אך ברגע שנהיה מודעים לכך שמדובר בפלסטר לכאבינו ותו לא – יש סיכוי, שיום אחד, אט אט, נסיר אותו. אחרי שנאוורר את המקום ונקזז התלהבויות זרות, יווצר מרחב שיאפשר לנו לבחור כיצד להשתמש נכון יותר, בחלקים רבים מהזמן שלנו.
כך יכולה להיווצר התלהבות גדולה ומרגשת הרבה יותר ממה שמציעים לנו כעת. ככה זה כשצומחת התלהבות טבעית ממשהו שהנשמה שלך בחרה בו. היא הגשימה את הפוטצניאל שלה להיות חופשיה. היא כבר לא תלויה ביצירות מעשי ידי אדם, רק ביניקה ממקור גבוה. ישירות מהשמיים. ■
‰ÎÂ˙· ‰Â‡ Ó¯ˆ‰, ÓÂÊȘ‡È ÂÓ‰Ï ˙ÂÎÔ
Ï˙ÎÈÌ ÂÒÙÈÌ ÂÏÒ¯Ë ¢Ó„¯ÈÍ ÏÓ˙·ÂÔ ‰‡ÓÈı¢: NadavGedalia.com
