יהדות עכשיו

וונדרוומן בהסוואה

מ״יום האם״ ל״יום המשפחה״, מכ״ז בכסלו ל-ל' בשבט ⋅ איך נשים יכולות להצליח בין שלל המשימות והאחריות שהן לוקחות על עצמן במאה ה-21? ⋅ יום המשפחה מזוית מבטן של האימהות

ילדים עם בלונים ועננים

יום האם, שהפך להיות יום המשפחה, הוא תזכורת טובה לכמה שאנחנו צריכים להוקיר ולהעריך את האנשים הקרובים לנו ביותר – המשפחה שלנו.
אם נציץ לרגע בהיסטוריה, יום זה החל במדינות שונות בעולם, והיה נסיון לציין אותו גם בארץ. נסיון שצלח בשנת 1951 והיה יוזמה של חנה חושי – אשתו של אבא חושי – ראש עיריית חיפה דאז. היום נקבע לכ״ז בכסלו – היום השלישי של חנוכה – וצויין כהקשר לסיפור חנה ושבעת בניה.
בהמשך נחגג היום ברחבי הארץ בתאריכים שונים עד שבשנת 1950 הוחלט לציין אותו בתאריך ל' בשבט – יום פטירתה של הנרייטה סאלד – שעמדה בראש עליית הנוער וייסדה את תנועת ״הדסה״ – אשר לא היו לה ילדים, אך היא כל כך השתדלה תמיד בעבורם, והיוותה עבורם דמות אם משמעותית.
בשנות התשעים שונה שם יום זה ל״יום המשפחה״, לאחר שכבר בתחילת שנות קיומו היו מחלוקות על ציונו כ״יום האם״. יחד עם זאת, לאחרונה קמה קריאה המבקשת לקבוע יום נוסף ולחגוג בו את ״יום האם״ עבור האימהות בקהילה.
כיום נשים מתעסקות במגוון תחומים שלא פעם דוחקים את חיי המשפחה הצידה. איך אפשר לשלב בין הדברים, וגם לשמור על הקפדה על ההלכה?
פגשנו נשים מגוונות שמצליחות לשלב יחד בית של תורה, משפחה ועבודה משגשגת, ושמענו מהם מהו יום המשפחה עבורן, איך אפשר להצליח במירוץ החיים שכולל כל כך הרבה ג'אגלינג ומה הטיפ שלהן לנשים נוספות.
לכו תנו חיבוק לאמא אחרי הכתבה הזו. וגם לאבא!

אסתריא אייזנברג

אסתריא אייזנברג

מרצה למתמטיקה, רכזת החוג למחשבים במכון טל ותבונה וגם מאמנת אישית. היא נשואה ליגאל, פיזיקאי שעובד בחברת הייטק בתחום האנרגיה הסולארית ביקנעם והם הורים לתשעה ילדים.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״חגי ישראל הם יום המשפחה שלי, בהם אנחנו כולנו יחד, עם כל הילדים יחד בבית והרבה פעמים גם עם הסבים והסבתות , הדודים, הדודות ובני הדודים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״ב״ה זכיתי לגדול בבית של הורי, דוד ומרב שוקרון, שחינכו אותנו לתורה ולמצוות, לחריצות, לניצול הזמן, למשפחתיות, ליחד, לסקרנות אינטלקטואלית וכמובן ציונות (ההורים שלנו בחרו לעלות לארץ כשבחו״ל השאירו עבודות מצוינות, משפחה וחברים), וזה מה שלימד אותי לעשות את השילוב באופן נכון״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?

״בחרתי לעשות דוקטורט כדי שאוכל לגדל את הילדים שלי, כדי שאוכל לעבוד בעבודה מעניינת ותורמת וגם להיות מהשעה 13:00 יחד עם הילדים. גדלתי במשפחה ברוכת ילדים ומאד רציתי לתת את המתנה הזאת לילדי – מתנת האחים. הלכתי ללמוד מחשבים ומתמטיקה כי אבי (שבזכותו אני אוהבת מתמטיקה) אמר לי שאין מה לעשות עם מתמטיקה, אז כדאי ללמוד מקצוע פרקטי – מחשבים. כבר במהלך לימודי מאד נהניתי ללמד. אני נהנית ללמד מתמטיקה, להראות את היופי שיש בתחום, נהנית מהקשר עם הסטודנטיות, נהנית לראות אותן גדלות. התכנון המקורי היה לעבוד בהייטק ואז גיליתי שבעצם אני מורה ונהנית ללוות את התלמידות בתהליך הגילוי והחשיבה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״גיליתי שהקשר עם האנשים סביבי חשוב לי, שאני אוהבת להצמיח את האנשים סביבי, וכך הלכתי ללמוד אימון וייעוץ אצל מורתי – אהובה צוקרמן, במכללת כוונה, ואצל תמר נזרי. היום אני נהנית לאמן נשים גדולות שרוצות להיות יותר מחוברות לערכים שלהן, לחיות טוב יותר, עם יחסים טובים יותר ועם אנרגיות גבוהות״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הגילוי ש-20% גדול מ-0%. כמובן שאני אוהבת שהדברים שאני עושה הם עד הסוף, מדוייקים, כלומר – 100%, אך ביום שבחרתי לוותר על המאה אחוז, יכולתי להתפזר על יותר תחומים. יש תחומים שבהם אני 80% ויש תחומים שבהם אני 20%, אך נראה לי שבצורה כזאת אני יותר מיטיבה בעולם. בנוסף, ברגע שהסכמתי להסתפק בפחות, למדתי לבקש עזרה. למדתי איך לבקש מה יעזור לי. ואכן זכיתי ואני עטופה בכל כך הרבה אנשים טובים ששמחים לעזור לי״.

אפרת זכריה

אפרת זכריה

אפרת זכריה היא סטייליסטית אישית ומנחת סדנאות סטיילינג. בעלת הבלוג ״דוכסית״ העוסק באימהות והעצמה אישית.
מהו יום המשפחה עבורך?
״יום המשפחה קורה כל יום, 365 ימים בשנה. רגע רגע, שעה שעה. אלו רגעים של בית, ילדים, חיים, וגם בלאגן. ציון יום המשפחה באופן רשמי נותן הזדמנות נהדרת לעצור את מרוץ החיים ולהתבונן על עץ המשפחה שלנו. לספר על השורשים, להתגעגע לדור שכבר לא איתנו, לשמוח ולהודות על הפירות שיש לנו ולהוקיר אותם, לספר להם כמה שהם חשובים לנו, כמה אהובים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״חיי תורה הם אורח חיים. אני אוהבת את ההגדרה ״חיי תורה״ על פני הגדרות אחרות. חיים כאלו שיש בהם כוונה, אחריות, תפילה, אמונה ואהבה מסמנים את הדרך ומתווים את הקריירה ואת חיי המשפחה.

 כשהערך העליון – תורה – נשמר ומקבל במה בחיי היום יום, אז חיים בתחושה של שליחות שבאה לידי ביטוי גם בקריירה וגם במשפחה והכל שזור זה בזה. יש דרך. לא הולכים לאיבוד. לא ״מקריבים״ שום דבר על חשבון כלום. יש סדר לדברים. חיי תורה מאפשרים את הסדר הזה ונותנים את המסגרת, נותנים את המענה לשאלות. ויש בחיים האלו כל כך הרבה יופי, הדר ותחושה מופלאה של שייכות לדורי דורות״.
למה בחרת דווקא במסלול החיים הזה?
״כיהודים מאמינים – אין לנו דרך אחרת״.
מה הוא הדבר שהכי גורם לך תחושת הגשמה ושמחה?
״ לגדל את הילדים בדרך שבחרנו בה, ולראות הלכה למעשה איך החיים האלו הם הבחירה הנכונה. האימהות היא הגשמה ובקריירה יש ב״ה רגעי סיפוק ושמחה״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל ביחד:
״לדאוג באופן קבוע למלא את הכלי שאת. לא להגיע לתחתית. לא להיזכר בך עצמך כשהם עוזבים את הקן. לפתח תחביבים, לפתח מערכות יחסים משמעותיות ולמצוא לעצמך ״חיים״ מחוץ לבית ולילדים. ומעל הכל, ללמוד לבקש עזרה. לוותר על האגו של ״את יכולה הכל לבד״. את לא צריכה. זה לא הופך אותך לאמא טובה יותר. אז בשביל מה?! תגדלי בנחת ושמחה!״.

לינדה מרשל

אפרת זכריה

לינדה מרשל היא מומחית להגדלת רווח על ידי ניהול זמן ומתעסקת בכך כבר 16 שנה. מובילה בעלי עסקים ומנהלים בארגונים בשיטת ‘לעבוד פחות ולהרוויח יותר׳. 

מהו יום המשפחה בשבילך? 

״בשבילי זה עדיין יום האם! אימהות הרות, יולדות ומלוות חיים. זו הזדמנות להכרת הטוב וחגיגה אמיתית ומשפחתית אצלנו״. 

איך משלבים תורה עם קריירה ועם חיי משפחה? 

״בעשיה – קובעים זמן לכל מה שחשוב לנו באמת. שיעור שבועי, הכנת פרשת שבוע לקראת שבת וכו׳. מאד חשוב לקבוע עוגנים ביומן כי העוגנים שומרים על הרצון שלנו ממומש ולא רק כאידיאל. מה שלא ביומן – לא קיים. וכמובן דואגים לשמר את זה בפועל!

בתודעה – משתדלים לכוון את המחשבה לשליחות שלנו בעולם בעשיה היומיומית. אם זה בביטחון בה׳ ואמונה בעסקים, בלהיות רגישים ומחייכים לקרובים אלינו ביותר (וזה הכי קשה!). גם כשקובעים דייט זוגי זה קודש, זו התורה עצמה. כמובן שבאופן בו הבית מתנהל, כיבוד הורים, הדגש על השמחה בבית, על הקדושה, עבודה על המידות שלנו כהורים וכאנשים, בכל תנועה שלנו בחיים. התורה היא החיים עצמם, לא רק הלימוד אלא גם הקיום בחיי המעשה״. 

למה בחרת דווקא במסלול הזה? 

״אני עצמאית כבר 16 שנה כי הבנתי שאני רוצה להיות עם כל ילד בבית למשך לפחות שנה, להניק ולהיות שם עבורו אחר הצהריים. לא אומרת שלכולן זה מתאים אבל לי כן. את העסק בניתי סביב המשפחה וגם העיסוק בניהול זמן גרם לי לחקור את הנושא לעומק שנים ארוכות כאמא לחמישה (תכף שישה). העצמאות מאוד מתאימה לנפש שלי – ליזום, להריץ פרויקטים, ללמוד כל הזמן תחומים חדשים, לפתח מוצרים – אלו מאוד מגוון את חיי״. 

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״קודם כל – קפה על סויה עם קצת קינמון בבוקר. בלעדיו קשה לי להניע את היום. 

תחושה של הגשמה ושמחה יש לי כשאני מצליחה להניע אנשים לתוצאות: אם זה בבית – לשמוח עם הבת שלי שממש התקשתה בקריאה והצליחה במבחן אחרי אימונים יומיומיים שעשינו, או בעסק – כשלקוח שולח לי הודעה שהכפיל את ההכנסות שלו פי 3 מאז שהתחלנו לעבוד יחד. זה סיפוק אדיר״. 

טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:

״להפריד זמן עבודה וזמן בית ולהיות ב-100% במה שאת עושה עכשיו, גם אם זה מקלחת או לק ג׳ל. בנוסף, דעי קודם כל לתת לעצמך כדי לשמוח ולקבל כוחות, רק כך יהיו לך כוחות לטפל בכולם״. 

ד"ר מוריאל ירחי

ד"ר מוריאל ירחי

ד״ר מוריאל ירחי היא מנהלת מערכת שימור פוריות ויועצת רפואה והלכה במכון פוע״ה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי זהו יום שבו מציינים את החשיבות והאחדות בין בני המשפחה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של קריירה עם משפחה ותורה זה פשוט מאד הולך לפי ההסתכלות וההשקפה שלנו, אנו מאמינים בתורה והיא זאת שמנחה אותנו לחיי משפחה של משפחה דואגת, אכפתית, אוהבת, מחבקת ומכבדת. יחד עם זאת, התורה גם מנחה אותנו להגשים את עצמנו ולהעצים אחד את השני מתוך אמונה ואהבת ה', שכן התורה מנחה אותנו לעשיה מרובה. כמובן שיש סדר עדיפויות בחיים שצריך לדעת לסדר ולקחת בחשבון״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״במשך עשר שנים עבדתי כרופאת שיניים. כשנולד בני הרביעי החלטתי לקחת הפסקה מחיי העבודה והקריירה לטובת גידול הילדים, שהסתכמה בסופו של דבר למשך 15 שנה. תוך כדי למדתי הדרכת כלה ועשיתי קורסים במכון פוע״ה. היה חשוב לי להמשיך להתפתח וללמוד גם אני לא עובדת. מתוך החלטה להשקיע בתא המשפחתי, בחרתי להפסיק את עבודתי כרופאה על מנת לגדל את ילדיי באופן הטוב ביותר ולהקים משפחה לתפארת. שש שנות לימודים ולאחריהן 10 שנים של עבודה כרופאה זה ויתור משמעותי שהחלטתי לעשות למען המשפחה, וזה מתוך אמונה שלמה ורצון, שמה שלא יהיה, נצליח ובסוף נגיע למקום שאנו צריכים להיות בו ומה שצריך לקרות יקרה בעז״ה. כך הגעתי בסופו של דבר למסלול החיים החדש שלי – הדרכת כלות, ולאחר מכן מצאתי את עבודתי במכון פוע״ה. כאן מצאתי את ייעודי מחדש״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״בעבודתי אני משלבת גם משפחה, גם חסד וגם עוזרת להקמתה של עוד משפחה. ברמה האישית אני מרגישה שזו הגשמה עצמית גדולה וזו הקריירה שלי. מבחינתי זה חייב ללכת יחד.
לאחר שהקמתי משפחה משלי, הבנתי את המשמעות העצומה של המתנה הנפלאה הזו והחשיבות שיש לה על פני כל הישג אחר בחיים. לכן החלטתי לעזור לעוד נשים וגברים על מנת שיוכלו לזכות בזכות הזאת וכמובן לעשות זאת מתוך אמונה והלכה לפי רצון הבורא. הקמת משפחה היא ערך עצום ואני שמחה שיש לי את הזכות להיות חלק מתהליך בניית עם ישראל. מכון פוע״ה עסוק בהרחבת התא המשפחתי ומתן סיוע ומענה על כל התפר בין ההלכתי לרפואי. תפקידי במכון הוא ניהול מערך שימור פוריות לנשים שעוד לא זכו למצוא את הבן זוג או  להקים משפחה והחלטתי להתגייס למען עם ישראל ולעזור לבנות להגשים את החלום הגדול – משפחה!
עצם היותי אמא ל 12 ילדים גורם לי להבין את הרצון העז של בנות אחרות להקמת משפחה משלהן ובסופו של תהליך כאשר אני מקבלת טלפון שבו הן אומרות לי שהן התחתנו או ילדו, אין דבר משמח מזה הגורם לסיפוק ומשמעות בעבודה וגורם לי להביא את עצמי כל פעם מחדש להגשמה עצמית״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
על מנת להצליח לשלב הכל ביחד דבר ראשון צריך אמונה שלמה בהקב״ה והדבר הבא הוא אמונה בעצמך והסתכלות בעין טובה. בנוסף צריך רצון להצליח ולהתקדם כל הזמן, והכי חשוב- משפחה תומכת ואוהבת. שאחרי כל השנים שהשקעתי בה, ההשקעה משתלמת ומחזירה את עצמה.

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק היא זמרת יוצרת, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה. נשואה ואמא ל-2. מייסדת ומנהלת קהילת ״לכתוב את הלב״ – בית מדרש לכתיבה ובעלת המופעים ״מלכה לשמש״ ו״אדם אדמה״. מעניקה חוויות משמעותיות ומעצימות עם תוכן יהודי דרך המוזיקה והכתיבה.

מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לעוגן הכי מרכזי בחיים. למעשה המשפחה נוכחת כל יום בחיים שלי. גם המשפחה ממנה באתי וגם המשפחה אותה אני בונה. שתיהן הופכות אותי למי שאני. שתיהן נותנות לי מעטפת של אהבה בלתי תלויה ושל אמונה במה שאני מביאה לעולם. בסופו של דבר החברה שלנו בנויה ממשפחות. כלומר כל משפחה היא הגרעין הראשוני לבניית חברה, ולכן ככל שהמשפחה יותר חזקה, שמחה ומצמיחה, ככה החברה שלנו תהיה יותר טובה ומאירה״.

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״איך משלבים בין קריירה למשפחה בלי חיי תורה? אני מרגישה שהתורה, ובעיקר השבת, מצילה את המשפחתיות. התורה מורה לי מהו האיזון הנכון בין עשייה חיצונית לבין עשייה פנימית, בבית ובתוכי. התורה עוזרת לי לדייק את הרצונות שלי ולהבין שזה לא או משפחה או קריירה, אלא זה יכול לבוא ביחד. הגדלות נמצאת ביכולת לשלב בין הדברים״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״אני חושבת שהבחירה היא לא במסלול כלשהו. הבחירה היא בעצמי ובמה שנכון לי. התורה היא חלק ממני. ככה גם המשפחה והקריירה. המוזיקה, היצירה, הם ביטוי של הנפש שלי. הם מרפאים אותי, והמשפחה גם היא חלק ממני. חלק מהמהות שלי כאדם, כאישה. הילדים שלי הם השמחה שלי. ובתכל'ס – הם היצירה הכי גדולה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״כשאני חוזרת ממופע, עדיין עם האנרגיות של השירה המשותפת ושל העוצמה שהייתה, ואני מגיעה הביתה, מנשקת את דבש ואת שקד ויושבת על תה עם בעלי. כל הקונספט הזה של להצליח לחבר בין הזוגיות והאימהות לבין קריירת המוזיקה וסדנאות הכתיבה, זה מבחינתי סוד שאני לאט לאט מפצחת, ובסופו של יום זה חלום שמתגשם״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״יש הרבה כלים טכניים של שילוב תחומים בחיים: כלים כמו ניהול זמן, חלוקה בתפקידים, האצלת סמכויות וכו'. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא דיוק פנימי. הכל מתחיל מהקשבה. הקשבה לעצמי, לאישה שאני. אנחנו עטופים ברעשי רקע וריצוי. הטיפ שלי הוא קודם כל להבין מה אני רוצה באמת. בצורה הכי נקיה שיש. ברגע שנהיה מחוברים לרצון הפנימי והנקי שלנו, הדרך כבר תתבהר ותתגלה״.

רעות עוזרי

רעות עוזרי

רעות עוזרי היא עו״ד ואמא לארבעה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לכל מה שאני עושה נכון, וכל מה שעוד אפשר לעשות יותר טוב. זה לעצור רגע את המירוץ, להסתכל על המשפחה שלי, ולהיות מרוצה ממה שאני רואה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של חיי משפחה וקריירה זה אתגר מתמשך. מה שנכון היום, לא נכון מחר, מה שנכון לנו, לא נכון לשכנים שלנו. הציפייה שלי מעצמי (ואם נהיה כנים- גם של החברה) – להיות אמא למופת, ובמקביל גם אשת קריירה מצליחה ולהחזיק בית לדוגמא, מצריכה איזונים כל הזמן, ובעיקר השלמה עם זה שאי אפשר להיות 100% בהכל. השילוב הנכון הוא זה שנכון בשבילנו, כמשפחה, בנקודת הזמן הנוכחית״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״התחלתי את הקריירה כאמא צעירה לפעוט בן כשנתיים, בעבודה תובענית כעורכת דין צעירה. מאז נוספו עוד 3 ילדים למשוואה.כשהייתי שכירה השתדלתי תמיד לעבוד במשרה שתאפשר לי לחזור הבייתה בזמן לאיסופים מהגנים. לבעלי ולי היה הסדר במשך שנים – הוא מפזר למסגרות, אני אוספת. למדתי להתמודד עם התקלות של הרגע האחרון, דיונים ופגישות שמתארכות, פקקים.
עם השנים, כשהילדים גדלו ובמקביל הפכתי לעצמאית עם גמישות גבוהה יותר, האיזון השתנה והפך למעט פשוט יותר. על אף הקושי בג'אגלינג הבלתי פוסק הזה, היה לי חשוב לא לוותר על הקריירה, ולהמשיך להתפתח בתחום המקצועי שלי, אף שכאמא לילדים ש״מוגבלת״ בשעות, באופן טבעי הוגבלה גם ההתקדמות המקצועית שלי״. 
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ושמחה ?
״האושר הכי גדול שלי הוא לדעת שאני מצליחה בתחום המקצועי שלי, שהילדים שלי רואים אמא שמגשימה את עצמה ועוסקת בתחום שהיא אוהבת, וזה לא ״בא על חשבון״ גידול ילדים מוצלחים, נבונים ורגישים. לדעת שמצאתי, איכשהו, את האיזון הנכון לכולנו.״
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הטיפ הכי חשוב לשילוב נכון של הכל הוא לזכור שאת לא סופרוומן. את לא יכולה לתת מעצמך 100% לכל התחומים, כי את רק אחת. תעשי את המיטב שלך. תעשי אאוטסורסינג במה שאפשר. ובמקום להסתכל החוצה מה אחרים עושים, להסתכל פנימה, אל המשפחה שלך. לבחון מה נכון לכם, מה יגרום לכם להרגיש שאתם לא מוותרים על עצמכם, ומה יגרום למשפחה שלכם לפרוח״.

גבי פט ובתה

גבי פט וביתה מוריה

גבי פט היא בעלים של משרד עיצוב פנים ואדריכלות, יחד עם ביתה מוריה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״בשבילנו יום המשפחה זה לא רק יום אחד בשנה. כל יום יש לנו הוא יום עבודה ומשפחה יחד״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״ אני מעצבת פנים כבר מעל ל-25 שנה. בניתי את המשרד לאט לאט בזמן גידול משפחה צעירה. 

השתדלתי לעשות את הפגישות בזמן שהילדים במסגרות ואת השרטוטים אחרי שהילדים הלכו לישון. ביתי, מוריה אקרמן, כנראה נדבקה מההתלהבות שלי למקצוע ולמדה אדריכלות ועיצוב פנים באוניברסיטת אריאל. כבר בזמן הלימודים היא התחילה לעבוד במשרד בתור שרטטת. היום, שמונה שנים לאחר מכן היא עדיין איתי במשרד וממלאת תפקיד הרבה יותר פעיל. היום היא מביאה פרויקטים משל עצמה ואנחנו עובדות ביחד על חלק גדול מהפרויקטים. מוריה מתמחה בתכנון ועיצוב מקוואות בשותפות עם הקולגה הדסה כהן.

בתור אמא /״בוס״ אני לא ממש בוס ולא ממש אמא. הבת שלי כבר לא ילדה קטנה, היא בעצמה בוגרת ואמא, וגם היא משלבת בין משפחה וקריירה, ומביאה למשרד קו עיצובי צעיר ורענן. אני מתפעלת כל פעם מחדש מהרעיונות וצורת העבודה שלה. המשרד בהחלט מרוויח מזה המון והפרויקטים נהנים מעיניים צעירות, בנוסף לשנות הנסיון שלי. מכיוון שאנחנו משפחה, אנחנו מכבדות אחת את השניה וגם לא מפחדות להעלות רעיונות ולאתגר אחת את השניה בחשיבה משותפת. שתינו גם מעורבות מאוד במשפחה. למשל בזמן הקורונה, במיוחד בזמן שהנכדים בבידוד. בתור אמא וסבתא אני מגלה הבנה ,וקבענו שהיא עושה את העבודה מהבית ואני יוצאת לפגישות, וכשאני צריכה עזרה, מוריה נכנסת לעניינים. כל אחת תופסת ראש ברגע שהשניה צריכה עזרה״. 

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?

״אני חושבת שזו שאלה שאפשר לשאול כל בן אדם שומר מצוות, אישה וגבר כאחד. מכיוון שהמשרד שלנו עובד עם עולים חדשים וגם בונה מקוואות, אז אני ממש מרגישה שהעבודה שלנו עצמה היא מלאת מצוות.

  מוריה עובדת צמוד עם רב פוסק בענייני המקוואות, וההלכה משולבת יד ביד עם התכנון. ואני, שמתכננת ומעצבת בעיקר בתי נופש לתיירים ולעולים חדשים, בהחלט מרגישה שה' שם אותי במקום הזה כדי להרבות אהבת הארץ הזאת על היהודים שגרים בבתים שאני תכננתי ועיצבתי. ברגע שאני חוסכת להם את החיכוך עם הצד הפחות נעים בשיפוץ והם רק חווים את הצד היפה של השיפוץ, יש להם חוויה חיובית כבר על ההתחלה. 

  לי מאוד חשוב שכל אחד ירגיש בבית, ולא בבית של מישהו אחר. העבודה שלי מתעסקת המון עם היכרות עם המשפחה והצרכים של כל משפחה. יש לי גם רגישות לצרכים של הקהילה מחוץ לארץ בבתים שלהם. אני מכירה את הרצונות שלהם ומיישמת את זה בבית שלהם. לא פעם לקוח שהגיע בתור תייר החליט שהוא רוצה שהבית פה בישראל לא יהיה בית נופש אלא בית הקבע שלהם. 

  אני חייבת להגיד עוד דבר על שילוב התורה בקריירה: אני מודה להקב״ה שנתן לנו את המתנה הגדולה – את השבת. בלעדי השבת לא הייתי מצליחה להמשיך לעבוד בתחום הזה. עיצוב ואדריכלות זה לא רק לבחור טפט שיתאים לוילון וספה. יש המון פרטים קטנים. אני אחראית לתוכניות עבודה – תוכניות הריסה, בניה, חשמל, מים, מיזוג אויר, תוכניות נגרות, ובנוסף אנו אחראיות ליישום התוכניות בשטח. אני עובדת עם קבלנים לא דתיים והם אומרים לי שאצלם שבת זה קודש והם לא עונים לטלפונים שקשורים לעבודה במשך השבת.

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״כאשר מוריה מתכננת מקווה שכל כך יפה ומותאם לדור הצעיר (הרי, מי טובל אם לא נשים צעירות), היא גורמת לכך שגם נשים חילוניות טובלות במקווה שלה (למרות שהן לא תכננו לטבול אחרי החתונה) אז זה הסיפוק הגדול ביותר! באופן כללי, מקווה שמעוצב ברוח צעירה ובצורה אסתטית, מכבד את האישה שמגיעה לטבול, וכתוצאה מכך היא גם מכבדת את המצווה והופכת אותה לחוויה טובה.

היום העולם שלנו אסתטי, נקי ויפה, כך שהדרישה גם ממבני ציבור, וגם מבתים שנבנו בשביל המשפחה שגרה בהם, היא שהמקום והעיצוב שלו ייתנו אווירה טובה, חמימה ומזמינה. על ידי עיצוב אפשר לספק מענה לצרכים ולייצר את האווירה המתאימה לכל משפחה שמקימה יחד בית נאמן בישראל״. 

עוד במדור זה

הנכבה היהודית

הנכבה היהודית

ביו"ש, ארץ התנ"ך, מאות אתרי מורשת שמעידים ומאששים את חיי היהודים על הארץ הזו. כמעט בכל הר או גבעה ניתן למצוא שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות והעם העתיק ביותר מבין שלל הממצאים הוא העם היהודי.
אתרי המורשת ביהודה ושומרון מנוהלים באופן מנוכר והזוי, במקרים רבים הבעלות עליהם מוגדרת כפלשתינית פרטית על אף שאין שום הצדקה וביסוס להגדרה מקוממת זאת. על מנת להבין את שורשי התופעה צריך לחזור אחורה למלחמת העצמאות אל מה שמכונה ׳הנכבה׳ או אולי אפילו למרד הערבי הגדול בו למעשה החלה החרבת הכפרים השיטתית על ידי השלטון הבריטי.
על פניו נראה שההימנעות מהכרה בבעלות היהודית על אתרי ארכאולוגיה נעוצה בחשש שהכרה כזו עלולה לחשוף את מדינת ישראל בפני תביעה דומה להשיב את הבעלות הערבית על אתרים רבים במדינת ישראל.
יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל קרב ובא ויחד איתו צפה ועולה לא פעם לשולחן הדיונים שאלת הבסיס המוסרי להקמת מדינת ישראל. לא פעם אוהבים אנשי שמאל לנופף בפגם המוסרי, בטענה שעשרות כפרים ערביים הוחרבו בתקופת מלחמת העצמאות ועל חורבותיהם הוקמו יישובים וערים יהודיות שנמצאים היום בלב הקונצנזוס הלאומי.
מרביתו של השמאל הישראלי איננו מעוניין להחזיר את המצב לקדמותו, אך באופן אבסורדי מיעוט קיצוני מעוניין להשליך את האחריות לתיקון ה׳עוול׳ לשטחי יו"ש שנכבשו לאחר הקמת המדינה ומפציר בפני מקבלי ההחלטות לעוזבם לטובת האוכלוסייה הערבית ולא לבצע בהם פעולות התנחלות יהודיות. עיקרה של הטענה היא, לא לחזור שוב על אותה הבעיה אך טמונה בה גם רמיזה – יתכן ושטחים אלו יפצו על הטרגדיה ויביאו סוף סוף את השלום המיוחל.
למרבה האירוניה, מרביתם של הכפרים הערביים ביו"ש יושבים כיום על חורבותיהם של שרידים קדומים שנותרו עוד מתקופת ההתנחלות היהודית בארץ לפני יותר מ-2000 שנה.
למעשה, שטחי יו"ש הם מודל עתיק של אותה הנַכְּבָּה בדיוק. יתרה מכך, חלק ניכר מערביי יו"ש בזמן מלחמת ששת הימים היו פליטי 48, כך עולה מנתונים רשמיים שפורסמו, אחד מכל שלושה ערבים בשטחי יו"ש הוא פליט ממלחמת העצמאות. האיוולת ברורה.
הרצון לתקן עיוות על חשבון הנצחת עיוות זהה הוא לא סביר ולא הגיוני. אם דרוש תיקון התיקון צריך להתבצע באותו השטח שבו קרתה הטעות ואם מעשה הקמת המדינה מוצדק אזי יש להביט למציאות בעיניים ולהודות בה.
בראי היסטורי ניתן לקבוע בוודאות שההתקוממות הערבית היא זאת שהביאה עליהם את חורבנם. אילולי היו נלחמים בנו היו זוכים לחיות לצידנו ללא הפרעה. על אף שהוגלינו מארצנו, כאשר חזרנו הביתה התנועה הציונית עסקה בגאולת האדמה בכסף מלא בדיוק כפי שאבינו הקדמון רכש את מערת המכפלה למרות ההבטחה האלוקית שקיבל.
חשוב לציין שהחרבת הכפרים הערביים התחילה עוד בשלהי השלטון הבריטי לאחר המרד הגדול במהלכו הוחרבו והועלו באש על ידי הצבא הבריטי קרוב ל-40 כפרים ואף הוגלו אלפי ערבים.
בסקר חרום שנערך מיד לאחר מלחמת ששת הימים על ידי משרד הביטחון אותרו מאות אתרים ארכיאולוגיים מתקופת ההתנחלות הישראלית ואף מתקופות קדומות המוכיחות ללא ספק את קיומו של השלטון היהודי בארץ. הנתונים מראים שלא רק שלטון היה כאן, אלא התיישבות של ממש בכל רחבי יו"ש.
לנתון זה השלכות רוחב עצומות, למשל, בשאלת הבעלות על הקרקעות ביו"ש, אך למרבה הפלא איש כמעט אינו מתייחס לכך ברצינות.
כאשר מגיע ערבי ובידו קושאן תורכי מלפני יותר מ-200 שנה מתייחסים אל זה כקודש קודשים ומעניקים לו זכויות גם אם הוא הפקיר את אדמתו ולא השתמש בה משך דורות, אך מדוע שרידי התנחלות יהודי אינם נחשבים כהוכחת בעלות על הקרקע?
מי שאולי האשם הגדול ב"נַכְּבָּה היהודית" הוא מי שהיה אמון על שמירת אדמות המולדת, הלא הוא ה"מנהל האזרחי". המנהל אימץ במשך שנים גישה לפיה אדמות יו"ש הן פלשתיניות פרטיות עד שיוכח אחרת. כתוצאה מכך תוקנו במרוצת השנים מאות תקנות הפוגעות באופן שיטתי ביהודים ומעדיפות אוטומטית את הנרטיב הערבי.
קחו למשל את הנתון המדהים הזה: המנהל האזרחי מסרב לאשר חפירות ארכיאולוגיות בשטחי סקר! מדוע? כי לטענת אנשיו יתכן שאדמות אלו הנן פלשתיניות פרטיות ומשום כך לא ניתן לאשר שימוש בהן אפילו למטרות חפירות הצלה.
ממלכת יהודה וממלכת ישראל שלטו יחד במרביתה של הארץ במשך מאות שנים. הממצאים הראשונים של המחקר הארכיאולוגי מראים שבתקופה זו אדמות יו"ש יושבו בצפיפות על ידי היהודים. מרביתן של מדרגות העיבוד, ׳טרסות׳ (שנחשבות גם הן אוטומטיות כקרקעות פלשתיניות פרטיות) נבנו בתקופה זו, ועשרות יישובים נפרסו לאורך ולרוחב הארץ. מה שמדהים לא פחות הוא השתמרותן של שמות האתרים כפי שהם מופיעים עוד בספר יהושע. תקוע, חלחול, דביר ובית ענות הם רק חלק קטן מן היישובים היהודיים שעל חורבותיהם יושבים כיום כפרים ערביים.
קחו בחשבון שהמחקר הארכיאולוגי מתרחש 2,000 שנה אחרי המאורעות אז אם מוצאים עשרות אתרים ובהם סימני חיים, הווי אומר שהחיים כאן היו ממש אינטנסיביים וצפופים, קחו גם בחשבון שאוכלוסייה הערבית דאגה להשמיד כמה שיותר סממני זיהוי יהודיים, תוסיפו לזה את העובדה שהמנהל האזרחי לא מאפשר מחקר רציני ארכיאולוגי ומכאן תבינו את העוצמה של כל מטבע או חרס שנמצא למרות כל זאת במעמקי האדמה.
חקר הארכיאולוגיה צריך גם הוא לעבור שינוי קטן. מרביתם של החוקרים מתמכרים לעבר עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לדמיין אפילו פגיעה קלה שבקלים בממצאים ההיסטוריים. הגדילו לעשות מספר חוקרים שאף הציעו לכסות אתרי מורשת שלמים על מנת לשמור אותם באופן המיטבי ביותר לאלפי השנים הבאות.
מה שקורה בינתיים בשטח, הוא כמובן הפוך לחלוטין וזאת בשל אוזלת היד המכוונת של המנהל האזרחי. הערבים לא מפספסים הזדמנות להרוס ולהשמיד את שרידי החיים היהודיים שהיו כאן ועל הדרך אף הורסים אתרים בעלי חשיבות בין לאומית כדוגמת מזבח יהושוע בין נון.
תכלית הממצאים ההיסטוריים היא להוכיח לכל את דבר זכותנו על הארץ ויחד עם זאת להשתלב ממש בחיים החדשים שהולכים ונבנים בארץ הזו. אין יותר מרגש לנסוע בדרך האבות המקורית ומאידך גיסא אין מנוס מלהתאים אותה למציאות החדשה בחלק מהמקטעים. אך שימו לב עד כמה השילוב בין העבר הרחוק למציאות העכשווית מייצר את העוצמה שלנו כעם העתיק ביותר בעולם.
הגיע הזמן ששטחי הארכיאולוגיה יוכללו באדמות המדינה ויוקצו לאחר חפירה ושימור להתיישבות המחודשת של העם החוזר לארצו לאחר 2,000 שנות גלות. ■

הפרטים שמאחורי רכבי הביטחון החדשים בהר חברון

הפרטים שמאחורי רכבי הביטחון החדשים בהר חברון

רכב שעבר תאונה

ביום שני השבוע חולקו עשרה רכבי ביטחון חדשים לרבש"צים במועצה האזורית הר חברון. עשרת הרכבים החדשים שהחליפו עשרה רכבים ותיקים, נמסרו בנוסף לשלושה שנמסרו שבמהלך השנה, ושניים שנוספו למחלקת קרקעות, ובסך הכל במועצה מרוצים מ-15 רכבים חדשים.
לא רבים מכירים עד כמה חשובים רכבי הביטחון – הן בפעילות הביטחון השוטפת, והן בעתות חירום. “רכב הביטחון היישובי משמש את הרבש"ץ והמאבטחים ביישוב לביצוע הפעולות הנדרשות בהגנה על התושבים, ובאירוע חירום מסייע בהגעה מהירה לזירת האירוע, עם הציוד הנדרש לשלבים השונים באירוע", מסביר מנהל מחלקת הביטחון במועצה, נדב צחור.
בסוף אוקטובר 2022 נרצח רונן חנניה הי״ד, תושב קריית ארבע על ידי מחבל ערבי, מוחמד ג'עברי. בפיגוע נפצע קשה החובש עופר אוחנה ומאבטח נוסף שהגיעו למקום כדי לטפל בחנניה ובנו. לאחר מכן הגיעו לזירה הרבש"ץ של קריית ארבע שדרס את המחבל שחוסל בהמשך על ידי חייל בחופשה. הרכבים החדשים, כמו רוב מוחלט של הרכבים מוגנים נגד אבנים אולם לא נגד ירי, "לכן, בניגוד לאירוע המוכר ליד קרית ארבע, כאן אין סיפורי גבורה כאלה ב"ה. הרכב כפי שציינתי מסייע לרבש"ץ בהקשרי הגעה מהירה והציוד הנחווה הנדרש עבורו לטיפול באירועים".
רכישת הרכבים החדשים לא זולה כלל וכלל. משרד הביטחון ופיקוד העורף מעבירים 145,000 שקלים עבור כל רכב, והמועצה נדרשת להשלים את השאר. בסך הכל מחירו של רכב כולל אבזור מתאים עומד על כרבע מיליון שקלים.
ברכבי הביטחון עושים שימוש יומיומי 7\24 ובכל רכב נוהגים במהלך היום והלילה מספר אנשים – הרבש"ץ והמאבטחים, כל ישוב והסידור שלו – ומשכך לתחזוקת הרכב חשיבות גדולה מהרגיל. נדב צחור מפרט: “פיקוד העורף מתקצב את המועצה בתקציב אחזקה דיפרנציאלי המשתנה בין היישובים בהתאם לנוסחה מוגדרת המחשבת את גודל הישוב, ובהתאם את התקציב המוגדר לביטוחים, טיפולים משתנים וכו'. בכל מצב של עלויות נוספות המועצה סופגת את העלויות".
נציין כי תקציב לשדרוג רכבי ביטחון מגיע אחת לשש שנים בסיוע היחידה להתיישבות במשרד הביטחון ופיקוד העורף, בהתאם לתקציב מדינה ותיעדופים של פיקוד מרכז.
היישובים המאושרים: תלם, אדורה, נגוהות, בית חג"י, מעלה חבר, טנא-עומרים, שמעה, שני, סוסיה ואשכולות. ראש המועצה יוחאי דמרי אומר כי החלפת צי הרכב הבטחוני לצי חדש ואיכותי, מהווה נדבך חשוב וחיוני במעטפת הבטחון של כל ישוב וישוב וביחוד בימים אלו של מציאות ביטחונית לא פשוטה. “זה הזמן לומר תודה לכל העוסקים במלאכה – הן ליחידה להתיישבות במשרד הביטחון, פיקוד העורף, למליאת המועצה על הוספת התקציב הנדרש, למנכ"לית, לגזבר, לקצין הביטחון בתעבורה חיים תבו, ולמחלקת הבטחון המסורה והאיכותית. וכמובן לרבש"צים היקרים והאהובים, אנו בטוחים שהכלים יהיו לעזר רב. תתחדשו, וכשאתם שומרים עלינו תזכרו לשמור גם על הנוהגים בכלים, ועל הכלים עצמם".
דבריו של ראש המועצה והבקשה לשמירה על הנהגים והרכבים לא נאמרים ללא ביסוס. לרוב הנסיעה ברכבי הביטחון נעשית במהירות נמוכה בתוך הישובים, אולם בעת הצורך – התראות ממצלמות האבטחה, התראות על גדר הביטחון, ואירועי חירום שונים – הנסיעה נעשית פחות בטוחה בשל דרכי ביטחון לא סלולות ונהיגה שאינה זהירה מספיק.
כך למשל, בינואר 2023 אירעו שלוש תאונות תוך ארבעה ימים במהלך נסיעות ברכבי ביטחון ביהודה ושומרון. “תעשו עצירה מהמרוץ היום יומי, תנו תדריך לנהגים ברכבים, תוודאו שכל סייר מבין את משימתו ואחריותו – השבתת הרכבים פוגעת בביטחון היישוב, וכמובן סכנת חיים בתאונה", נכתב בהודעה שנשלחה לרבש"צים. ■

ראש…
הילדים של יהונתן ואסתר פולארד

הילדים של יהונתן ואסתר פולארד

את אסתר פולארד כולנו הכרנו בתור מי שהלכה ממקום למקום, מדלת לדלת, מלשכה ללשכה, כדי למצוא את הדרך שתוביל לשחרורו של בעלה מהכלא האמריקאי בו נמק במשך עשרות שנים ארוכות. אך בין מאמץ אחד למשנהו הייתה לאסתר מטלה נוספת שלקחה על עצמה בשביל בעלה יהונתן. שליחות מיוחדת אותה לא יכול היה לעשות ממקום שביו.
במשך כל השנים בהן היה מאחורי סורג ובריח לא פסק יהונתן מלעקוב ולשמוע על המתרחש בארץ ישראל. הקורבנות והנפגעים בפיגועי הטרור הנוראיים לא נעלמו מעיניו ומליבו. את הדרך להביע בפניהם את תנחומו וכאבו על אובדנם או לחזק אותם בעת משבר מצא יהונתן באמצעות מי שהייתה שליחתו המסורה ושותפתו לדרך, שביום ראשון הקרוב יחול יום השנה הראשון לפטירתה.
"לחבוש קצת את הפצע הנורא"
"בזמן שאנחנו ישבנו שבעה אסתר הגיעה אלינו ואמרה שהיא באה בשליחות בעלה להביא לנו מתנות לילדים היתומים, נשארו שלושה והיא הביאה בשבילם שלושה דובים נחמדים לתת להם", מספר הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל שנרצחה בפיגוע הנוראי באיתמר, יחד עם בעלה אודי ושלושת ילדיהם, יואב, אלעד והדס. "מאוד התרגשנו מזה".
"היא אמרה שבעלה ביקש ממנה לבוא ולעודד אותנו, לחזק אותנו. זה היה לחבוש קצת את הפצע הנורא שהיה, כאשר שמישהו כל כך רחוק בתנאים כאלה, חושב עלינו. זה היה חיבוק חשוב ומשמעותי, שאי אפשר לשכוח. כמובן סגרנו מעגל כשנסענו לבקר את יהונתן בכלא בארה"ב".
הרב בן ישי ביקש מאסתר לבדוק את האפשרות לנסוע ביחד עם הנכדה הגדולה, תמר, כדי לבקר את יהונתן בכלא. הדברים אכן הצליחו להסתדר ולאחר מבצע התארגנות רציני מאוד ברוך השם הפגישה יצאה לדרך למרות מאסרו של יהונתן.
"ראיתי איפה הוא יושב, איפה הוא נמצא ואיך הייתה לו מחשבה לשלוח את אסתר אלינו אלפי קילומטרים משם. איך היה רגיש לכל דבר ולמה שקרה אצלנו. הם היו עם מבט מאוד כללי, התעלמו מהמציאות האישית שלהם וחשבו על העם. אנחנו יודעים עד כמה יהונתן מסר את נפשו על כך. השתוממתי מזה שאדם שסובל כל כך הרבה – המחשבה העיקרית שלו היא לנחם את המשפחה הזאת. ראיתי כמה הוא מחובר וקשור לכלל.
"כשהלכנו לבקר אותו הוא היה אבל על אביו והרשויות לא הרשו לו ללכת להלוויה. אנחנו בהשגחה מדהימה הגענו אליו באותו זמן. הוא שלח את אסתר אלינו לניחום אבלים והגענו אליו כשהוא אבל. החזרנו לו טובה כביכול".
הרב בן ישי מספר על הקשר העמוק אליו נחשף בין יהונתן ואסתר במהלך התקופה בה זכה להכיר אותם. "התרשמתי כל הזמן כמה היא דואגת לו כמה היא מרגישה אחריות עצומה על גורלו של יהונתן. כמה הקשר בניהם היה קשר מיוחד, של אדם אחד שחולק לשניים. אחד בבית סוהר ואחד בחוץ, כאשר חלק אחד עושה כל מה שהוא יכול כדי שהחלק השני ייצא לחופשי. הרגשתי שהיא חיה בתחושת שליחות להוציא את יהונתן מבית הסוהר ושיזכה להגיע לארץ".
"יהונתן מתפלל לשלומו"
ליה ירד היא אם לתשעה. בשנת תשס"א פצמ"ר שנורה אל עבר היישוב עצמונה בו התגוררה עם משפחתה פצע את בנה השביעי, אריאל בן השנה, והותיר אותו במצב קשה. "אריאל היה מאושפז שלושה שבועות בסורוקה ותקופה ארוכה לאחר מכן בשיקום בבית החולים אלי"ן", מספרת ירד, "בזמן שאריאל היה מאושפז הגיעו לבקר אותנו שתי נשים. אחת מהן הייתה אסתר פולארד. היא אמרה לנו שהיא הגיעה בשליחות בעלה הנמצא בכלא, וביקש ממנה להגיע לבקר את בננו. היא הביאה איתה מתנה בשביל אריאל, מכונית גדולה. יהונתן ביקש ממנה לקנות".
"כיום אריאל בן 23, סיים בגרויות, בעל רישיון נהיגה, לומד בישיבה גבוהה ועושה שירות לאומי. כשהוא נפצע אמרו לנו שאולי הוא לא יחיה, או שיהיה צמח או בעל נכות רצינית. אני זוכרת שאסתר הגיעה לבקר בערך חודש לאחר שנפצע. היא מסרה שיהונתן מתפלל לשלומו והביאה את המתנה. שמעתי מאחרים שאסתר ביקרה עוד הרבה נפגעים ומסרה להם את התפילות והאיחולים של יהונתן. אני כל הזמן זוכרת מאז את הביקור הזה שלה".
"אחרי שיהונתן שוחרר והם הגיעו לארץ, רצינו מאוד לפגוש אותם ולהגיד ליהונתן 'הנה הילד שהתפללת עליו', אבל אמרו לנו שאסתר צריכה מאוד להישמר בגלל שהיא חולה ולא יכולה להיפגש איתנו אז לא פגשנו אותה, אבל הגענו עם אריאל בשבעה ליהונתן והוא סיפר לנו גם על אסתר וגם על הקשר לגוש קטיף. קיווינו שהם יחיו ביחד הרבה זמן בארץ אחרי שיהונתן שוחרר, לצערנו זה לא קרה".
"לא היה יום שלא בכינו על כך"
בשל תנאי המאסר הנוקשים של יהונתן, הוא ואסתר מעולם לא זכו להביא ילדים משלהם לעולם. כעת יהונתן רוצה לגמול חסד לאסתר ולהנציח את זכרה באופן ראוי ומשמעותי כיאה לפועלה למען עם ישראל במשך שנות חייה ולהקים את 'מרכז ילדי אסתר – מרכז לחינוך יהודי מהגיל הרך ועד בני נוער שימוקם בעיר תל אביב'".
ביום ראשון הקרוב, היום בו ימלאו שנים עשר חודשים לפטירתה של אסתר ע"ה – יתקיים ערב שגרירים מיוחד במלון 'רמדה' בירושלים, ביחד עם יהונתן, בו כל אחד כפי כוחו יוכל להגשים את חלומו ולהכיר טובה עצומה לאסתר על כל מה שעשתה למען יהונתן בפרט ועם ישראל בכלל.
"לצד הפעילות הבלתי פוסקת שלה למען שחרורי והשבתי לארץ ישראל, אסתר עשתה הכול כדי להשמיע את קולי ולהיות שליחה עבורי במקומות שאליהם לא הייתה לי אפשרות להגיע", מספר לנו יהונתן פולארד, "הדבר המשמעותי ביותר עבורי היה העובדה שאסתר כיתתה את רגליה פעם אחר פעם לבתיהן של משפחות שכולות ונפגעי טרור על מנת לנסות לנחם, לעודד ולחזק את מי שנשאו את כאביו של עם ישראל באופן האישי ביותר. היו מקרים שבהם הביקור החד פעמי התפתח לקשרים משמעותיים מאוד שהמשיכו במשך שנים וממשיכים גם היום. זו בעיני אחת הדוגמאות המייצגות ביותר למי ומה הייתה אסתר עבורי ועבור עם ישראל.

"אסתר הייתה מורה במקצועה ולאורך כל המאבק לשחרורי מה שהיא עשתה בעצם זה להמשיך ללמד. היא לימדה אותי כיצד לא לאבד אמונה ותקווה וסייעה לי לצאת מהכלא אדם טוב ושלם יותר מאיך שנכנסתי אליו 30 שנה לפני כן. היא לימדה את עם ישראל כולו מהי ערבות הדדית ומחויבות בלתי מתפשרת לצדק".
"הכאב הגדול ביותר שלנו היה העובדה שלא זכינו להביא ילדים לעולם. לא היה יום שלא בכינו על כך. לקראת סוף השבעה חשבתי על כך שיש עדיין דבר אחד שאני יכול לעשות למענה וימלא חלק מהחוסר הזה – הקמת מרכז חינוך יהודי לילדים. אני עובד כבר קרוב לשנה יחד עם שותפים יקרים בכדי להפוך את החלום הזה למציאות וכעת אנו מתקרבים לרגע המשמעותי ביותר בדרך להגשמת החלום הזה".
"אני הבנתי שכמו המאבק לשחרורי – זה חייב לבוא מהעם", אומר פולארד, "ביום ראשון הקרוב יתקיים בירושלים אירוע מיוחד שאליו יגיעו בעזרת השם כל מי שרוצה לקחת חלק בקמפיין ויחד נצא בשבוע הקרוב לזכות את כל עם ישראל לקחת חלק בהנצחתה של אסתר באמצעות מאות ואלפי ילדים שיתחנכו לזהות יהודית ולאחדות ישראל לעילוי נשמתה. אני מתרגש מאוד מהמחשבה שאפגוש כל כך הרבה אנשים שעשו כל כך הרבה למעני ומתפלל שיחד נצליח במשימה".

חודש בית הכנסת שפוצץ בשואה

חודש בית הכנסת שפוצץ בשואה

לפני מספר שבועות התקיים בקהילת קוברסדורף-בורגנלנד שבאוסטריה מאורע מרגש. סימפוזיון שאורגן על ידי תנועת המזרחי בווינה בראשות נחמיה גנג על אודות ׳שבע הקהילות׳ היהודיות שהתקיימו בבורגנלנד עד מלחמת העולם השנייה.
יום העיון כלל שלושה מושבים. הראשון, הקהילה – גנג עסק באוסקר דויטש, נשיא המזרחי בווינה ובפועלו, ופרופסור שלמה שפיצר מאוניברסיטת בר-אילן נאם על רבני שבע הקהילות. את המושב השני פתח הרב יוסף פרדס, רב קהילת המזרחי בווינה, בשאלה האם יש מקום לחדש מבנה בית כנסת על פי ההלכה, וכן פטר אדם נשא דברים בנושא הארכיטקטורה של בית הכנסת בקוברסדורף ושחזורו. מושב שלישי עסק בשואה באזור בורגנלנד. שושנה דויצן-ינסן דיברה על סופה של קהילת קוברסדורף בימי שלטון הנאצים, ומיכאל ריגלר דיבר על הגירוש מבורגנלנד לווינה, הבריחה ממנה ודרך הנדודים עד בואנו לארץ ישראל.
ביום הכנס חידשו אנשי המקום את מבנה בית הכנסת ששרד את תקופת השואה. חשוב לציין שכיום לא חיים במקום יהודים, המשפחות האחרונות שחיו בקהילה גורשו ממנה כאשר המשטר הנאצי השתלט על העיירה.
שבע הקהילות היהודיות
בבורגנלנד היו שבע קהילות יהודיות ובהן מאות משפחות יהודיות. כאשר סופחה אוסטריה לגרמניה בשנת תרצ״ח-1938 היה גורל יהודיה כגורל יהודי גרמניה – רדיפות ונישול הרכוש. יהודי הקהילות נאלצו לעזוב את יישוביהם שבהם חיו מאות בשנים בתוך זמן קצר, ולעקור למקומות אחרים, בעיקר לעיר הבירה וינה. כל בתי הכנסת נהרסו בפקודת הנאצים, אולם בית כנסת אחד שרד בעיירה קוברסדורף בשל אסון שפקד את מבצע ההריסה – ילדה נהרגה בעת הפיצוץ, ויש אומרים שזו הייתה בתו של מבצע הפיצוץ.
בית הכנסת המשוחזר
מבנה אבן מרשים בגודלו וביופיו נשאר עומד על מקומו כאבן שאין לה הופכין. אנשי המקום שדדו את תכולתו – ספסלים, סטנדרים ואף לחלונות הוויטראז׳ שלחו את ידם. בית הכנסת עמד בשיממונו, קוצים ודרדרים הקיפוהו וקירות האבן החלו להתפורר.
׳מקדש המעט׳ הפך לחורבה ממש. לפני מספר שנים נרכש המבנה על ידי ׳הוועד היהודי של יהודי אוסטריה׳ והוחלט לשקמו. תמונות מהעבר הרחוק ששרדו בארכיונים אפשרו לשחזר את פנים בית הכנסת.
פנים בית הכנסת כלל אולם תפילה רחב ידיים, חלונות גבוהים מצוירים, ומעל לארון הקודש התנוסס חלון עגול מצויר. האדריכל וחבר עובדיו מצאו את החלון המקורי בביתו של תושב המקום והחזירוהו למקומו, והוא עתה מתנוסס ביופיו במקומו הקבוע. עובדי השחזור התקינו ארון קודש העשוי שני קירות אבן ולצידם ציור פרוכת. כיוון שבית הכנסת אינו משמש לתפילה, לא הוקמה בו בימה לקריאת התורה ו׳עמוד׳ עבור החזן. נורות חשמל חדשות הותקנו באולם התפילה, וכן נבנתה עזרת נשים כפי שהייתה במקורה. הכניסה לעזרת הנשים היא בגרם מדרגות לולייני בכניסה נפרדת, כיאה לבית כנסת שרוב יהודיה היו שומרי מצוות. אגב, כאשר גורשו אחרוני היהודים מהמקום השכילו היהודים וקברו את שלושה עשר ספרי התורה בבית הקברות היהודי, ומצבה הוקמה על מקום קבורתם.
בשחזור נוספו פרוזדור המוליך אל בית הכנסת, מטבחון, שירותים ועוד. החצר נוקתה היטב וגדר אבן ועץ מקוריים מקיפים את בית הכנסת. הבניין מתנוסס עתה לתפארה, ולידו בתים שבחלקם חיו פעם יהודי המקום.
הוזמנתי גם אנוכי לטקס חנוכת הבניין על ידי נחמיה גנג העומד בראש ארגון המזרחי בווינה, מכיוון שמקור משפחתנו בקוברסדורף. סבי, ר׳ משה ריגלר זצ״ל, היה ראש הקהל בעיירה, ואבי ז״ל נולד בה וחי במקום עד נישואיו לאימי ז״ל שנולדה בפראואנקירכן, אף עיירה זו אחת מ׳שבע קהילות׳ בבורגנלנד.
ביום העיון לקחו חלק כ-60 איש ואישה ורוב הנוכחים היו בני המקום שמצפונם התעורר באיחור של שמונים שנה. מספר יהודים מווינה השתתפו ביום העיון שכלל נאומים, ברכות, דברים מפי מלומדים על תולדות היהודים בבורגנלנד, וכן מידע על עבודת המשחזרים, ואנוכי סיפרתי את דבר הצלת משפחתנו וסירוב הבריטים להישארות נוסעי האוניה בארץ, הגירוש למאוריציוס, השהייה שם במשך חמש שנים בתנאי בית סוהר, ושובנו לארץ ישראל בחודש אלול תש״ה.
כל השיחות התנהלו בשפה הגרמנית, ורק קומץ היהודים שהשתתפו בכנס זכרו את אשר אירע לפני כ-84 שנה. אציין שוב כי ככל כנראה המבנה לא ישרת עוד לצורכי תפילה, אלא לצרכים תרבותיים אחרים שעליהם תחליט עירית קוברסדורף.

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל

עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל

משפחת גולדין מתנהלת בשמונה השנים האחרונות בצורה רגילה ככל האפשר. על אף סדר יומו העמוס, ממשיך שמחה גולדין, לצד רעייתו לאה, להיאבק למען שחרור בנו הדר שנחטף על ידי ארגון הטרור חמאס במהלך הפסקת אש ב-01 לאוגוסט 2014, בעיצומו של מבצע ״צוק איתן״ ברצועת עזה.
מבצע צוק איתן היה מבצע צבאי רחב שהתנהל בעזה בין התאריכים ביולי 08 ביולי (י' בתמוז) ל-26 באוגוסט 2014 (ל' באב ה'תשע"ד). המבצע הוכרז בעקבות ירי ארטילרי משמעותי שביצעו ארגוני הטרור ברצועת עזה לעבר יישוב דרום ישראל, והחל לאחר מבצע "שובו אחים" למציאת שלושת הנערים היהודים שנחטפו בידי טרוריסטים מוסלמים, ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. שמונה שנים חלפו וההורים ממשיכים במאבק החשוב מול ממשלות ישראל.
בשיחה נוקבת עמו, מדגיש שמחה גולדין את מרכזיותו של שר הביטחון בני גנץ באי השבת הבנים, שכן שבאותה העת כיהן גנץ כרמטכ״ל ואליו הוא מפנה את עיקר טענותיו. ״הוא זה שהוציא את החיילים לקרב ולא החזיר אותם. יותר משנתיים הוא כבר שר ביטחון ולא רק שהוא לא עושה שום דבר בשביל להחזיר אותם, הוא עושה ההפך״. גולדין מסביר את דבריו, ואומר כי גנץ ״מכניס פועלים מעזה ולא מתנה את המהלך בהשבת החיילים, זה דבר שלא עשו מאז 2014״.
לקראת חג הקורבן (עיד אל-אדחא) שמתקיים השנה בתאריכים 09-13 ביולי, הודיע בתחילת השבוע (א') מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון, אלוף רסאן עליאן, על שורת צעדים אזרחיים לאוכלוסייה הפלשתינית בשטחי יו"ש, לאחר שאושרו על ידי השר גנץ בכפוף להערכת מצב ביטחונית.
הצעדים האזרחיים לתושבי יהודה ושומרון: ביקורי משפחות בישראל. מכסה של 500 היתרי יציאה לחו"ל דרך נמל התעופה בן גוריון. מכסה של 200 היתרים לביקור בעיר אילת. הרחבת שעות פעילות המעברים. הצעדים האזרחיים לתושבי רצועת עזה: מכסה של 400 היתרי ביקור בירושלים; עבור גברים מעל גיל 55 ונשים מעל גיל 50.
מה אתה חושב על ההקלות של גנץ לקראת חג הקורבן?
״הכל לכבוד החג שלהם, את החגים שלנו הוא לא סופר. לפני שנה היה מבצע שומר החומות שבסופו גנץ הצהיר על ׳שין תמורת שין׳ – לא יהיה שיקום בעזה אלא בהשבת החיילים. הוא פועל בדיוק הפוך על אף הצהרתו״.
כל שנה בתאריך י׳ בתמוז מתקיים ׳יום צוק איתן׳. השנה מכיוון שהתאריך נופל בשבת האירוע יתקיים ביום ראשון. גולדין מספר כי ״מדובר באירוע ממלכתי בהר הרצל ובמשך ארבע השנים האחרונות אנחנו, ההורים של הדר, לא נכנסים פנימה ועומדים שם בחוץ עם הרבה מאוד מפגינים אחרים. חלק מהמשפחות השכולות עומדות בחוץ לבושות בחולצות עליהן נכתב ׳צוק איתן לא נגמר עד שובם של אורון והדר׳, וחלק נכנסות פנימה. גנץ יוצא ומדבר איתנו ומבטיח ושוב מבטיח לפעול״.

״בשנתיים האחרונות הצוות של הדר הצליח לתפוס לשיחה קצרה את גנץ, והחבר׳ה אמרו לו – ׳היית המפקד שלנו בצוק איתן, שלחת אותנו לרצועת עזה, מה אתה הולך לעשות?׳. 

לפני שלוש שנים הוא אמר להם שהוא עדיין חסר כוח פוליטי, שהוא לא משפיע על כלום וברגע שיהיה לו הכוח הפוליטי זה יהיה אחרת. בשנה שעברה הוא שוב אמר שיפעל בנידון״.
השנה, כך לטענתו של גולדין, ״הצוות של הדר לא יגיעו כי הם כולם במילואים. אני חלילה לא אומר ששלחו אותם למילואים בתקופה הזאת בכוונה כדי שלא יגיעו״.

מה לדעתך הקשר של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו לכך שהדר עדייו לא שב?
״עם ישראל צריך להתעורר ולהבין שיש פה מחדל. ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו התחיל במחדל בכך שלא העמיד שום רף, שום תנאי בכל מה שנכנס לעזה כדי להביא את החיילים וגם את האזרחים השבויים בעזה. נפתלי בנט המשיך את זה בשנה האחרונה בצורה משוכללת אף יותר, זאת אומרת הכל נכנס ואין שום דרישה להביא את החיילים. ועכשיו גנץ ממשיך את הסיפור. הדרישה שלי מראש הממשלה יאיר לפיד ומהרמטכ״ל אביב כוכבי, לתקן את זה. אלה החיילים שלו״.

״אתה חושב שמשהו ישתנה אצל ראש ההמשלה הנכנס יאיר לפיד?
״עד עכשיו הוא היה ראש מפלגה, הוא היה שר חוץ, בתקופת צוק איתן היה שר אוצר. היום הוא ראש הממשלה, זאת אומרת, אם יצטרכו מחר לצאת לקרב – הוא זה שיוציא את החיילים לקרב. אז השאלה היא איך הוא מוציא אותם לקרב לפני שהוא מחזיר את החיילים הקודמים הביתה. זה לא שהוא מנותק מהעניין, הוא היה בקבינט המדיני-ביטחוני בתקופת צוק איתן, כמו נתניהו, בוגי, גנץ ובנט – כולם. 

[elementor-element…
הילדים בבריכה? הניחו את הטלפון בצד - מניסיון

הילדים בבריכה? הניחו את הטלפון בצד - מניסיון

01לפני כמה שבועות הגענו לנופש קצר בצפון – וילה עם…