פינחס עצר את המגפה. עצירת החטא עוצרת את המגפה. ואולם, יש מקום לבחון מהי מגפה גם במובנים רפואיים, ומהן הדרכים לעצור אותה.
מבחינה רפואית, מגפה היא התפרצות חדה של מחלה מדבקת בקנה מידה חריג. ההיסטוריה הרפואית רוויה בדוגמאות למגפות: דבר, כולרה, שפעת HIV, וכמובן הקורונה. בכל מגפה יש שלושה מרכיבים: מחולל מחלה (לרוב נגיף או חיידק), אוכלוסייה חשופה, ותנאים שמאפשרים הדבקה מהירה כמו צפיפות, היגיינה ירודה, וחוסר חיסון טבעי או פעיל.
הפסקת מגפה תלויה במספר מנגנונים. בראש ובראשונה, במערכת החיסון. כאשר מספיק אנשים מפתחים נוגדנים, אם דרך מחלה ואם דרך חיסון, מופיע אפקט חסינות העדר herd immunity שמונע הדבקה מתמשכת.
שנית, רפואה מונעת, הכוללת בידוד, סגר, וחיסונים, מאפשרת את קטיעת שרשראות הדבקה.
אחד הכלים המשמעותיים ביותר שנלמדו במאות האחרונות הוא בידוד מוקדי ההדבקה. כך, למשל, מגפת הדבר בוונציה נעצרה באמצעות הקמת אי מיוחד לבידוד החולים. הדבר אומץ גם בארץ ישראל בתקופת העליות הראשונות, כשבתחנות הבריאות של נשות הדסה הונהגו סגרי הסגר על יולדות עם חום.
שלישית, ההנהגה. לצד המערך הרפואי, קיימת גם חשיבות עצומה להנהגה. מחקרים הראו שוב ושוב שבמגפות, דוגמת SARS או אבולה, תפקוד הממשלה, המסרים לציבור, והאכיפה האפקטיבית של כללים, עשויים לקבוע את עוצמת ההתפשטות והיכולת לבלום אותה.
רביעית, בכל מגפה, יש קבוצות סיכון. ביניהם קשישים, חולים כרוניים ומדוכאי חיסון. רפואת חירום חייבת להתחשב בפרופיל האוכלוסייה, בזמינות ציוד רפואי כמו מכונות הנשמה, וביכולת האשפוז. לקחי הקורונה, למשל, שינו את תכנון המחלקות הפנימיות ואת ההתייחסות למלאי חירום של תרופות.
פרשת פינחס יכולה אפוא ללמד לא רק מסר רוחני אלא גם מסר מקצועי. הפסקת מגפה איננה רק תוצאה של זמן ומזל אלא של פעולה חכמה ונחרצת. פינחס ייצג הבנה בסיסית: מגפות לא עוצרות את עצמן. הן נעצרות כשאדם קם, מבין, ופועל.
בתקופת מגפת הכולרה באירופה, רופא אנגלי בשם ג'ון סנואו גילה את הקשר בין זיהום מים להתפרצות המחלה. אך עיקר ההישג שלו לא היה בגילוי אלא בכך שפעל לסגור את המשאבה שבאזור המוכה. פעולה אחת נחרצת עצרה את המגפה, סוג של פינחס, בגרסת לונדון. ■
