01
שפתיו דובבות
בי״ב לחודש חשוון נקיים בהר הזיתים את האזכרה השנתית לאביה יהושע שלנו שנהרג לפני י״ט שנים. מדי שנה, ככל שקרב מועד האזכרה מתגברת הלמות הלב. במשפחה הגרעינית – געגועינו לאביה יהושע האהוב רק הולכים וגוברים.
כבר בפרוס חגי תשרי, כשחודש חשוון תלוי עדיין באופק, אביה היקר מגביר נוכחות במחשבותינו ונמצא איתנו בכל אהבתנו ובכל מאודנו. את תפילות החגים אני מתפלל מתוך המחזור שלו. את הלימוד בחודש אלול באורות התשובה אני זוכה ללמוד בספר שלו. העמוד בו עצר מלימודו מסומן אצלי עד היום ומעניק לי אתגר להמשיך משם ולזכות אותו. כך גם כל הפעילות של קרן אביה המכוונת להמשיך את מעשי החסד ואהבת הארץ שלו. כל זה ועוד, מבחינת כל המשפחה, מחיות אותו בליבנו בבחינת: ׳שפתיו דובבות בקבר״.
02
לתת שכר למביאיהם
בשבת מברכין חודש מרחשוון, התפילות בכותל היו חוויה מרוממת. רחבת הכותל הייתה גדושה במתפללים. מנייני הנץ האריכו תפילתם ונשקו למניינים המאוחרים יותר.
החפיפה בין המניינים זיכתה אותנו להתברך באין ספור ברכות כהנים.
זכות היא לי לצעוד מדי שבת לכותל בתענוג גדול עם אחד מהנכדים החמודים שלנו. בשבת מברכין חשוון, לפני קרן שמש ראשונה, העיר אותי אביה חיים הצדיק, בן השש, כשהוא לבוש, דרוך, מחויך ומוכן לצעידה לכותל. ארזנו חטיפים ושתייה קלה וחיש קל יצאנו יד ביד בדרכנו לכיוון הכותל. אביה צעד בשמחה מופגנת, מקפץ על ההרים ומדלג על הגבעות, לעיתים היה נדמה לי כאילו הוא ממש מרקד. לאורך כל הדרך אביה שאל שאלות על מקומות ואתרים שונים שהזדמנו לפנינו במסלולנו, וקיבל הסברים מכל הלב. אביה הוא ילד פיקח, זריז מאד וסקרן. היה לי תענוג לצעוד איתו לכותל. שנינו נהנינו מזמן איכות סבאי מרוכז ופורה.
בשער יפו התעכבנו ליד דלתות העץ האימתניות וניסינו להיכנס גם דרך הפשפש הפתוח בתוכן. התבוננו במאות הסטיקרים שהודבקו על הדלתות הגדולות להנצחת גיבורי ישראל, שמסרו נפשם במלחמת חרבות ברזל. אביה התרגש לראות את התמונות של הלוחמים וביקש ממני להקריא לו מה נכתב על המדבקות בשמם ומפרי עטם.
בכיכר צה״ל הסמוכה, וגם בכניסה לשוק, ניצבו משמרות רבות של שוטרים ושוטרות צדיקים ודרוכים, שבזכותם אנחנו מרגישים כה בטוחים בכל אגן העיר העתיקה. אביה שמח לגשת לשוטרים תוך שהוא מציע להם מנטוסים מלא החופן. מעשה סבא – סימן לנכדים. החיוך שהוא קיבל מהשוטרים המיס את ליבו. קשה היה לדעת מי מאושר יותר – אביה הנותן או השוטרים/ות המקבלים.
ראינו צוות של שוטרות מסורות שעצר לחקירה נוקבת שב״ח צעיר וחצוף שהתחזה לתושב ירושלים.
המניין הקבוע בכותל רגיל לקבל את הנכדים שלי במאור פנים מיוחד. החברים (בינדיגר, לויתן, רביוף ושות׳) שומרים לנו מקומות קבועים ליד הבימה. הגבאים מכל המניינים מפנקים את נכדינו במגדנות ובתופינים.
במהלך התפילה דילגתי עם אביה בין המניינים כדי לזכות לכמה שיותר ברכות כהנים.
בסיום מניין הוותיקין של הרב שמואל מורנו וחכם שאול נקדיין גילינו התקהלות גדולה. טור של מתפללים עמד כדי להתברך מפיו של ידידי היקר, הרב שמואל אליהו. כשהרב אליהו עולה לירושלים, הוא לא מפספס אף הזדמנות להגיע לכותל. הפעם הגיע הרב לתפילה עם קבוצה גדולה ומכובדת של פורום הרבנים והדיינים מבית הדין המיוחד שבראשותו, לענייני טיפול בהטרדות ופגיעות.
הרב בירך בחום ובמאור פנים את כל מבקשי פניו. את אביה חיים בירך הרב שיגדל להיות תלמיד חכם.
03
היימנוט – הילדה החטופה
לשאלתי, ענה הרב אליהו שצריך וחובה לעזור למאהל שהוקם בירושלים כדי לחזק את המודעות למאבק של משפחתה של הילדה היימנוט קסאו. המשפחה מתחננת שיפיצו את תחינתם לסייע להם למצוא את בתם שנחטפה לפני כשלוש שנים בצפת. (בערב שבת סייעתי למשפחה לארגן מניין קבלת שבת באוהל המחאה הפועל כל השבוע ליד בית המשפט העליון ואף הזמנתי אותם להתארח אצלנו. יחד עם בני הקהילה שלנו, דאגנו למשפחה ולכל צרכיה כולל מזון לשלוש סעודות. רכשנו משחקים לאחים המתוקים של היימנוט). לא הייתי בטוח אם הקמת מאהל מחאה נוקב, ליד הכנסת וליד מאהל הגבורה, דווקא בתקופת בחירות, נעשתה בעיתוי נכון. האם זהו מהלך פוליטי שבא כדי לנגח את הממשלה, או שיש כאן רצון להתניע פעילות ציבורית לגיטימית כדי ליצור לחץ מוצדק לפתרון התעלומה הקשה והמצערת. הרב אליהו פתר לי את ההתלבטות בנחרצות ובשנייה אחת. הרב חיזק אותי להמשיך ולסייע למשפחה במאבקם הצודק, האמיתי והמציל חיים. במוצש״ק ביקשתי מעורך גילוי דעת לכתוב כתבה על הנושא הקשה של חטיפת הילדה היימנוט ועל שלוש שנות געגועי המשפחה.
04
ונחזור לכותל.
אביה ניגש ביוזמתו מספר פעמים לנשק את אבני הכותל. הוא שאל אותי מה הם הפתקים הרבים הממלאים כל סדק שבין האבנים. והוא אמר לי: ׳סבא, אני כל כך רוצה שיבנו כבר את בית המקדש׳. חיבקתי אותו והסברתי לו שהתפילות בכותל מזרזות את בניין בית ה׳.
כמקובל בשבת בראשית במנייננו, בסיום התפילה ערך חתן התורה, הרב ידידיה פרנקל, קידוש מושקע, מזמין ועשיר במאפים ובמיני שתיה ומתיקה. את כל הכבודה נשא הרב ידידיה על גבו, מביתו שברחביה ועד לרחבת הכותל.
לאחר הקידוש המחייה רציתי לקחת את אביה במסלול קצת שונה מזה שבאנו בו, ויצאנו מהכותל דרך המנהרה המובילה לרחוב הגיא ולשער שכם. בזווית עינו החדה הבחין אביה בפתח המואר של מנהרות הכותל וביקש ממני, בכל לשון של נכד לסבא, לקחת אותו לתוך המנהרות. קשה לסרב לאביה… נכנסנו יחד לבית הכנסת המפואר ׳שערי תשובה׳ הממוקם בפתח המנהרות. בית הכנסת היה מלא מפה לפה במתפללים/ות. בעל התפילה הקבוע במניין הזה הוא חה״כ יצחק זאב פינדרוס הצדיק, איש הרובע, מקהילת הרב זילברמן. משם צעדנו, לאורך המנהרה עד לשער וורן שמול קודש הקודשים. משם טיפסנו לבית הכנסת של הרב גץ. בית כנסת המקובלים. כל המקובלים עמדו עדיין בתפילה, בחזרת הש״ץ של מוסף, לבושים לבן מכף רגל ועד ראש. הצדיקים הטהורים המובילים את התפילות האריכו בפיוטים וסלסלו בקולם. נועם הניגונים, הלובן הבוהק, הרצינות בכוונות, האור הצח ואווירת הקדושה המרוממת העבירו בנו צמרמורת מטלטלת. לרגע חשתי שאני ניצב בבית המקדש בתפילת הכהנים ושירת הלויים.
כלל לא הרגשנו איך הזמן עובר. כשהבטתי לרגע בשעון כמעט בלעתי את לשוני; השעה הייתה מאוחרת. נתתי יד לאביה והתחלנו שועטים לכיוון היציאה. בעיקולי אחת המנהרות נתקלנו באולם גדול ובו כרוי מקווה עתיק ומלא במים. אביה ביקש לעצור שם וכמעט קפץ אל בור המים הצוננים. ברגע האחרון עצרתי אותו מלקפוץ. לא זזנו משם עד שאביה קיבל הסבר מפורט על הצורך במקוואות טהרה רבים כל כך סביב הר המוריה. הסברתי לו שמאות המקוואות נחפרו ותוחזקו עבור עולי הרגל, שביקשו להיטהר כדי לאכול את הקדשים בטהרה וכדי לעלות למקדש.
אביה התרגש מאד.
כשיצאנו משער יפו הבחנתי בשכן יקר, מוטי מולדובן, שמתמיד לצעוד לכותל בתום התפילה במשכנות האומה, יחד עם יהודה שטרנליכט. באף שבת הם לא מוותרים על ההזדמנות לקרוא פרקי תהילים ליד הכותל לרפואת הלוחמים הפצועים: דוד בן זיוה, נריה דב בן חנה, איתמר מנחם בן נעמי הניה, חגי בן רונית, ועוד רבים. מוטי, לוחם השייטת לשעבר, השתעשע והעסיק את אביה בתחרויות ריצה לאורך רחוב יפו. כך עברה הדרך בקלות ובנעימות שבתית. הספקנו אפילו לקפוץ לבית כנסת המחתרות ׳אחדות ישראל׳, ע״ש עולי הגרדום, הלא הוא בית הכנסת של הרב אריה לוין. ביקשנו לברך בברכת שבת שלום את רב בית הכנסת, נכדו של ר׳ אריה – הרב בנג׳י לוין, ואת הגבאי המסור עו״ד איתן ויטלזון, בנו של ר׳ יוסף הגבאי האגדי. אביה חיים הוקסם מהסליק הגדול החבוי תחת ארון הקודש, בו החביאו אנשי המחתרות את הנשקים מפני הקלגסים הבריטיים. הגענו הביתה עייפים אך מאושרים והצטרפנו מיד לסעודת השבת בה החלפנו חוויות ושיתפנו את כל המשפחה באושר הצרוף.
05
הלל עם הלל
במוצש״ק, ערב ראש חודש חשוון, התרגשנו לקראת הלידה הצפויה של נכדתנו בת חמישית לצופיה ויהל אופן.
התפללנו בחוג המשפחה שבשעת הלידה נקרא ׳הלל׳… יהל שאל אותי מיד בקריצה: איזה הלל, של איזה יום?…
למחרת בבוקר, בשעת אמירת ההלל קראנו כולנו ׳אנא ה׳ הושיעה נא׳ וקיבלנו ממרומים מענה חיובי ומיידי.
דמעות חנקו את גרוני.
אך סיימנו את ההלל של ראש חודש, ובחסדי ה׳, ביצבצה לה הנכדה החדשה שלנו ויצאה לאוויר העולם. מתוקה וורודה, נס גלוי.
לצופיה ויהל יש ב״ה ארבעה ילדים צדיקים, מחונכים היטב ומתוקים מדבש. לבתם הבכורה, שהיא גם נכדתנו הבכורה, הם קראו הלל אביה ע״ש אביה, שנהרג בי״ב חשוון.
צוות המיילדות של שערי צדק, בראשות המיילדת הוותיקה רותי אברמוביץ׳, נתן לצופיה סיוע וטיפול מקצועי ואוהב. החום האנושי של צוות המיילדות בשערי צדק ראוי להלל! אין לי מילים לתאר את המלאכיות הטובות הללו. לעיתים הן נשארות בעבודתן מעבר לשעות המשמרת כדי שלא לעזוב את היולדת באמצע תהליך הלידה וכדי לא להפסיק את הרצף הטיפולי, המקצועי וגם הנפשי. ההקרבה של רותי אברמוביץ׳ ושל כל הצוות המסור בשערי צדק, גם בחדרי הלידה וגם במחלקות היולדות, הוא סיפור של חסד שרק שפרה ופועה, אולי, תוכלנה להסביר לכם. אין מילים להודות ולהלל.
האחים המתוקים של התינוקת החדשה – הלל אביה, גפן, שיר ואיתן אופן רקדו עם אביהם התותח, לוחם המילואים, יהל אופן, כל הדרך מעפרה למחלקת היולדות בשערי צדק, ושרו עם כולנו: ׳הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו׳.
***
שבת שלום! של המשך הריסת תשתיות המחבלים בעזה ובלבנון ע״י לוחמי צה״ל הגיבורים. המשך מיגור האויב העמלקי-הנאצי-הפרסי המבקש לייצר פצצות אטום וטילים בליסטיים מתוחכמים כדי לממש רצח והרס חמאסי ובינתיים עושה הכנות ופעולות להחריב את העולם המערבי. אוייב אכזרי שהורג גם את נתיניו ומפעיל את הפרוקסי התימני שלו כדי להרוס את המפרציות ואת סעודיה ואת כל מה שקשור למדינת ישראל ולאמריקה. צריך לתת לשלטון האייטולות מכה ניצחת ולהפיל את המשטר הרצחני הזה עוד לפני הבחירות בישראל. ויפה שעה אחת קודם! ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
