יום אביבי שגרתי ואני במרפאתי בשכונת הר נוף, נכנסה אליי לחדר הקליניקה הצפוף אישה קשת ראייה מלווה בכלב נחייה ענק. הוא התקרב אליי, התנשף ליד ברכיי והכניס אותי לחרדה איומה. המזכירות שהבחינו במצוקתי, הציעו לבעלה של האישה שהמתין בחוץ להיכנס פנימה, כשהן מוכנות לשמור על הכלבה בינתיים. האישה לא הסכימה. כל הפצרותיי לא הועילו. ניסיתי להסביר לה שאני פשוט לא שולטת על הפחד שלי, שנולד לאחר נשיכה עסיסית בגיל שש. במענה לפליאתה של האישה אודות הפחד הילדותי שלי, השבתי שמסתבר שגם לרופאה יש פחדים.
בפרשתנו, הקללה "ושן בהמות אשלח בם" מופיעה צמוד ל"חמת זוחלי עפר" – הכשת נחשים. כנראה שלא מדובר על נשיכה סתם, אלא על נשיכה שמכניסה ארס בגוף האדם, וגורמת לו לחלות במחלה קשה. וזה מתאים להדבקה במחלת הכלבת.
מחלת הכלבת מועברת על ידי 'כלב שוטה' הנגוע בעצמו בכלבת, או על ידי בעל חיים אחר ממשפחת היונקים שנדבק במחלה, בדרך כלל בעקבות נשיכת כלב שוטה. מחולל המחלה הוא נגיף המצוי ברוק של החיה החולה, ועל ידי נשיכה או שריטה או מגע הרוק בפצע פתוח אפילו על ידי ליקוק, עובר הנגיף למחזור הדם של הנפגע, מגיע דרך מערכת העצבים למוח, וגורם שם לאחר תקופת דגירה מסוימת לדלקת קטלנית. לאחר שמופיעה המחלה אי אפשר יותר להציל את החולה, ועד להמצאת החיסון נגד הכלבת לפני כ-150 שנה, מתו כל הנדבקים במחלה, ללא יוצא מן הכלל.
בגלל התסמינים הביזריים של המחלה היחס כלפיה היה מאז ומתמיד מיוחד. בשלבים הראשונים של המחלה קיימת פגיעה במנגנון הבליעה, ולכן החולה – אדם, או להבדיל בעל חיים – מתקשה לשתות למרות צימאונו, ובהמשך אפילו ראייה של מים גורמת לחולה להתפרצויות זעם. לכן הקדמונים קישרו בין המים למחלה, ובלועזית היא אף נקראת 'הפחד ממים' – הידרופוביה. בדרך כלל גם אור חזק מפריע מאוד לחולה כלבת. במופע אחד של המחלה הפגוע מתמלא במרץ ובעקבות פחדיו מסוגל לרוץ למרחקים ארוכים ולהתפרע, ובמופע אחר של המחלה הוא הופך לדיכאוני ולחסר תנועה. בשנים האחרונות התחילו לפתח טיפולים לחולי כלבת שנמצאים בשלבים הראשונים של המחלה, ותוארו כבר הצלחות בודדות.
למרות שהוא בעל חי הידוע כחברו הטוב של האדם, כלב משוחרר שאיננו מחוסן, עלול לסכן את הסביבה במחלת הכלבת. אבל גם כלב שחוסן עלול להזיק מאוד לסביבתו ולעורר פחד אצל העוברים ושבים אם הוא איננו קשור. ישנן סדנאות שבהן עובדים עם כלבי שירות כדי להפחית פחד מכלבים או מבעלי חיים בכלל. כלבי שירות יעילים מאוד בהצלת חייהם של חולי סכרת, אפילפסיה והלומי קרב. ייתכן וברבות הימים אתנסה בסדנה כזאת ואהפוך את ליטוף הכלבים לתחביב אהוב.
ובינתיים, אני מבקשת שלא יחרוץ אף כלב לשונו – לפחות לא כשאני באזור… ■
