יש דרייבר לעולם

01
מכיוון שנכנסנו לחודש אלול, ולצדקה שלנו יש תפקיד חשוב בתהליך התיקון שלנו, משתף אתכם בשלושה סיפורי צדקה מיוחדים שקרו ממש בימים האחרונים.
זכות המצווה…
חברי אלי לדרמן מתנדב בחנות יד שנייה שנקראת 'הבוידעם', ובשבוע שעבר קרה להם דבר מדהים. בהבוידעם מקבלים בגדים בכל יום מאנשים, באחד הימים בשבוע שעבר הם קיבלו תרומה של בגדים. תוך כדי המיון הם מצאו באחד הכיסים סכום כסף גדול. זה היה ברור שהבעלים כלל לא ידעו על הכסף, אבל הם נזכרו בסיפור בגמרא על שמעון בן שטח שקנה חמור והיה ברור להם שהם חייבים לעשות כל מאמץ למצוא את האנשים ולהשיב את הכסף.
הם התחילו במבצע חקירות – בדקו במצלמות וראו מתי התורמת הגיעה, זה היה בדיוק ב: 10:48, אז הלכו לשכנים לבדוק במצלמות שלהם האם אפשר לראות את לוחית הזהות שלה, וזאת ללא הצלחה. ואז… קצה החוט הגיע. באחת השקיות, בכיס, הם מצאו קבלה לתרומה של 20₪ מלפני ארבע שנים עבור העלייה בתורה בבית כנסת בקטמונים. הם התרגשו והתקשרו לחבר שגר בשכונה ושאלו אותו אם הוא מכיר, הוא הפנה אותם לחבר אחר שאכן הכיר את האדם. הוא התחיל לברר ותוך 20 דקות הוא מצא את המספר של התורמת כדי שנוכל ליצור איתה קשר. בהתחלה היא לא האמינה, היא אפילו אמרה שבדקה בכיסים לפני שתרמה את הבגדים, אבל אחרי שכנוע קצר והסבר איך מצאנו אותה, היא התרגשה מאוד.
מתברר שבעלה נפטר לפני חודש וחצי בפתאומיות, הוא היה איש ישר והגון. היא נתנה לנו את הכתובת והגענו אליה עם הכסף ועם הקבלה. היא אמרה שזה כמו מכתב מבעלה, וכשהיא ראתה מה שכתוב על הקבלה התרגשה עוד יותר. בתחתית הקבלה היה כתוב ״כל התורם, זכות המצווה תגן בעדו ושכרו כפול מן השמיים״. היא הודתה לנו מאוד ואנחנו הודינו על ההזדמנות להשיב כסף לבעלים.
זה לא סיפור שקורה בכל יום, אבל הוא כל כך סימבולי להבוידעם. יש שם המון רצון טוב שאי אפשר היה להגשים אותו בלי עזרה של הרבה חברים. יש כל כך הרבה סיפורים מאחורי הבגדים שמגיעים להבוידעם והחוט המקשר את כולם – הנתינה!
02
אוסיף סיפור נוסף על כוחה של צדקה: לפני כמה זמן שלחתי בקשת עזרה בוואצפ למשפחה שנמצאת בקשיים, ותוך חצי שעה מזמן שליחת ההודעה התקבל סכום כפול ממה שהמשפחה הייתה צריכה. ואז קיבלתי הודעה מאחד התורמים וזו לשונה: ״חייב לשתף אותך, אני מנסה לסגור עסקה גדולה וחשובה וכבר מספר חודשים העסק תקוע. שלחת את ההודעה, ראינו אותה ורצינו להיות שותפים ואכן העברתי כסף. לא עוברת דקה ומתקשר אלי מנכ״ל החברה הגדולה ומספר שהתפנה לו תקציב והוא חייב לסגור היום (!) את העסקה. לא יודע מה להגיד… פשוט תודה״. עניתי לו: ״מדהים, רק כך זה עובד, רוב העולם לא רואה את זה״. והוא הוסיף וכתב לי: ״אני רואה את זה המון, אבל משתדל שלא לעשות את הדברים כדי לראות. שתמיד נהיה כולנו בצד הנותן, שוב תודה״.
03
ואסיים בסיפור חזק מאוד שחיזק אותי מאוד: השבוע דיברתי עם מנכ״ל של אחת מחברות הנדל״ן הגדולות בארץ, יהודי מתוק בוגר אחת מהיחידות המיוחדות בצה״ל, שלא נוהג לחבוש כיפה לראשו.
הוא אמר לי: ״אתה אוהב סיפורים טובים, אספר לך סיפור מדהים: כשהתקבלתי לחברה הביאו לי רכב חדש ומפואר שהייתה בו קופת צדקה, והקפדתי לשים בקופה כל הזמן צדקה. לפני כמה חודשים הגעתי ביום שישי למירון לציון של ר' שמעון בר יוחאי, לקחתי את כל הסכום שהצטבר בקופה (היו שם 1,800 ש״ח) וניגשתי לכיוון המטבח של הכנסת האורחים בציון. דפקתי בדלת, הדלת נפתחה ובפנים היו שני אנשים. שאלתי 'אני יכול לתת לפה תרומה עבור אוכל?' והאיש שהיה נראה מקומי יותר אמר לי: 'בוודאי שאתה יכול לתרום'. השארתי את התרומה הוא כתב לי קבלה ויצאתי מהמקום.
לפני כמה זמן שוב הגעתי לציון של ר' שמעון בר יוחאי. שוב אספתי את הכסף שהיה בקופת הצדקה וניגשתי למטבח של הכנסת האורחים. ראיתי שם את אותו האיש שפגשתי שם בפעם הקודמת. שאלתיו: 'אתה זוכר אותי?', והוא ענה: 'בטח זוכר', ושאלתי: 'אז אפשר גם עכשיו לתרום?', והוא ענה: 'בטח שאפשר, אבל אני רוצה לספר לך סיפור. בפעם הקודמת שהגעת היה איתי עוד בחור והוא לא מפה, הוא סיפר לי שהוא בדאגות בגלל שהבת שלו מתחתנת והמצב הכלכלי שלו על הפנים גם בלי קשר לחתונה. אז אמרתי לו: 'אני לא דואג, אתה רואה שעכשיו יום שישי ואין עדיין אוכל לשבת?', הצבעתי על השמיים ואמרתי לו: 'אני סומך על הדרייבר, הנהג של העולם, הוא ידאג שמישהו יביא כסף בשביל אוכל לשבת', כשסיימתי את המשפט אתה דפקת בדלת והבאת לי את הכסף לאוכל לשבת, תודה לך שוב ותזכור גם אתה שיש דרייבר לעולם'…