ידוע הסיפור על דמה בן נתינה, שהיה גוי שכיבד מאד את אביו. פעם, הגיעו לביתו חכמי ישראל שבקשו לקנות מאביו יהלום יקר מאד. דמה קבל את פניהם ואמר שהמפתח לארגז בו נמצא היהלום מונח מתחת לכרית עליו מניח אביו את ראשו וכעת הוא ישן ואין אפשרות להעירו. שיבחו אותו חכמים על כך, ובשכר זה זכה שבשנה הבאה גדלה בעדרו פרה אדומה שגם אותה קנו ממנו במחיר עצום. והשאלה שנשאלת היא האם לא היה אביו מבקש ממנו, אם היה ער, להעיר אותו לצורך גדול זה? והתשובה היא שמר נתינה, אביו של דמה, כנראה היה אדם קשה ואיש מדנים, ואפילו אם ההערה שלו הייתה למטרה הכי חשובה שבעולם הוא היה כועס, ודמה ידע את זה וכיבד את זה. וזו גדולתו.
עניין כיבוד הורים מוזכר בפרשתנו בעשרת הדברות- 'כבד את אביך ואת אמך'. אך עוד לפני כן בפרשה מוזכר עניין נוסף של כיבוד הורים, מעין הורים – הכיבוד שמכבד משה רבנו את חותנו. חז"ל התייחסו כדבר מובן מאליו שהחתן יתייחס אל החותן באופן דומה לצורה בה מתייחס להוריו. אחת הראיות לכך היא המקרה שבו דוד בורח משאול חותנו שרוצה להורגו. כאשר שאול נמצא במרחק בטוח ממנו ,דוד מראה לו שבלילה הוא נטל את החנית שהייתה מראשותיו ויכול היה להורגו, ואז הוא קורא לשאול 'אבי, ראה נא ראה'. מכאן שאפילו בשעת כעס ומאבק בין החתן לחותן יש לפנות אליו בדרך ארץ ובנימוס כמו לאביו.
סיפרה לי גיסתי היקרה, סיפור מרשים על אחיה, הרב יגאל קמינצקי שליט"א: לפני שנים רבות, הגיע הרב יגאל אל בית הוריו הביתה כחייל צעיר בשעת לילה מאוחרת. הדלת היתה נעולה. ואמנם הוא היה עייף ורעב וזקוק למקלחת, לארוחה טובה, ולמיטה נורמלית אחרי כל כך הרבה שבועות מחוץ לבית, אבל חשש להעיר את הוריו. וכך ישן על מפתן הדלת בחדר המדרגות הקר האפל במהלך הלילה. כמובן שבשעת בוקר מוקדמת, כשאביו יצא לתפילה ומצא את בנו שכוב בפתח הדלת, הוא הצטער על כך מאד. ועם כל זה, אשרי מי שאלו הם בניו.
ואמנם הוא היה עייף ורעב וזקוק למקלחת, לארוחה טובה, ולמיטה נורמלית אחרי כל כך הרבה שבועות מחוץ לבית, אבל חשש להעיר את הוריו. וכך ישן על מפתן הדלת בחדר המדרגות הקר האפל במהלך הלילה.
