כשהרמטכ״ל חשף אמת כואבת

01
השבוע ניפק הרמטכ״ל אביב כוכבי ראיונות למספר כלי תקשורת במלאת 20 שנה למבצע חומת מגן. המוטיב החוזר בראיונות היה כי צה״ל כבש את הערים הערביות ביו״ש במהירות ויחסית גם בקלות. כוכבי שפיקד על חטיבת הצנחנים במבצע לכיבוש שכם מחדש בשנת 2002, סיפר על המחבלים שהיו בטוחים כי צה״ל לעולם לא יכנס ללב מחנות הפליטים. כמויות האמל״ח, המבוקשים שנתפסו או נהרגו וחיסול מעבדות הנפץ העצומות שיכלו להוביל לרצח עוד אלפי ישראלים – בסופו של דבר הובילו לשקט היחסי שנשמר ביו״ש עד היום.
אבל כוכבי אמר עוד משהו. על פי הרמטכ״ל המכהן, מתחילתה של האינתיפאדה ועד למבצע חומת מגן צה״ל לא פעל בשטחי איי. “לא הייתה לזה לגיטמציה. זה היה קיר תודעתי… שטחי איי – אין כניסה״ (מתוך הריאיון השבוע לרועי שרון).
במשך שנה וחצי לא נכנס צה״ל לעומק השטח. בכל הזמן הזה ארגוני הטרור ששלטו בערי יו״ש ייצרו חומרי נפץ בכמות עצומה ושגרו מחבלים מתאבדים לכל רחבי הארץ. אלפי ישראלים נרצחו באוטובוסים, בבתים, במסעדות ואיפה לא. הרמטכ״ל שעומד היום ומספר כי צה״ל ביודעין לא פעל בשטחי איי מלמד את כולנו שיעור חשוב. אלפי יהודים וישראלים שילמו בחייהם בשל החלטת הדרג המדיני לא לעשות את הדבר הפשוט: להיכנס לשטחי איי ולחסל את הטרור. כשהדבר הוחלט סוף סוף, זה קרה במהירות ובקלות יחסית. בין אם הייתה זו כניעה לתכתיבים אמריקאיים ובין אם היה זה ה״מחסום התודעתי״ כפי שכוכבי מכנה אותו, השורה התחתונה נשארת זהה – אלפים נרצחו עד שצה״ל נכנס לטפל בשטח. חיילי צה״ל נלחמו כמו אריות, הפתיעו את האויב, ובתוך שעות השיגו שליטה על מרבית הערים הערביות אבל לדרג המדיני לקח שנה וחצי לאשר להם לעשות את זה.
לכולנו נח לחשוב כי אנחנו האזרחים הקטנים לא רואים את התמונה המלאה. בקבינט הביטחון יש שיקולים שנסתרים מאיתנו. זה לגמרי נכון אבל מנהיגות נבחנת באומץ וביכולת לקבל החלטות קשות. במיוחד החלטות אותן לציבור הרחב אין את היכולת לשקול. ממשלת ישראל של שנות ה-2000 בחרה משיקוליה שלה להכיל אלפי נרצחים ישראלים ובלבד שלא להיכנס לשטחי איי.
מול גרף טרור שרק עולה בשנתיים האחרונות יחד עם הנשק שהולך ונערם מחדש בשטחי הרשות, באחריותה המלאה של ממשלת ישראל להקדים תרופה למכה ולחסל את האיום לפני שיהפוך למפלצת. בלי תירוצים.
02
מעטים האנשים שהופכים לסמל בינלאומי במהירות כזו. מיליוני אנשים בעולם שוברים שיניים בימים האחרונים בניסיון לאיית את השם שלה. מרינה אובסיאניקובה הייתה עורכת המהדורה המרכזית של ערוץ הטלוויזיה הממלכתי ברוסיה. במדינה בה התקשורת עובדת מלא-מלא בשירות המשטר אפשר לשלוט כמעט לחלוטין בדעת הקהל. לאזרחי רוסיה לא נשקפת סכנה, אינפלציה איננה סכנת חיים והנזק מהמלחמה לתושב הפשוט לא מסתכם בהרבה. צריך להיות עם כמויות נכבדות של לב טוב ואומץ נדיר עבור כל רוסי כדי לשלם מחיר אישי כבד כל כך בתמורה למחאה על פגיעה בעם האוקראיני. ובכל זאת, אלפי רוסים יצאו לרחובות, הפגינו, נעצרו ובעתיד הם צפויים לשלם מחירים אישיים כבדים.
מרינה, עורכת המהדורה נכנסה בעיצומה של המהדורה הנצפית ביותר ברוסיה והחזיקה כרזת מחאה נגד התקשורת והממשלה הרוסית. מרינה כמובן נעצרה באופן מידי וצפויה לעונש של עד 15 שנות מאסר.
הפשעים הכי גדולים בעולם נעשו כשהעולם עמד מנגד. וזו אמנם קלישאה שחוקה אבל עולם בו כל אחד דואג לעצמו הוא גן עדן לאלימות. וזו תזכורת שאנו כיהודים צריכים להדהד כל הזמן. אף אחד לא נהנה להתערב במריבה לא לו, אבל עמדה מוסרית שדורשת ממדינות העולם להילחם באיראן בשם הצדק והמוסר האנושי עבורנו, לא יכולה במקביל להקרין על חומות העיר העתיקה את דגלי רוסיה. פשוט לא.