"את יודעת כמה מעריכים אותנו? אני הקמתי מפעל חסד ענק של עזרה לנזקקים, יש לי 500 עובדים פרוסים ברחבי כל הארץ" אמרה חדוה בגאווה.
"נתנאל, אתה מנהל את מפעל החסד הזה יחד איתה?" שאלתי.
"אני, קודם נותן מענה לילדים ולבית ובנוסף אני עוזר לה בכל מיני חלקים לוגיסטים כשהיא צריכה אותי" ענה נתנאל.
"ואיך הילדים משתלבים פה בכל הסיפור?" שאלתי.
"בגלל זה באנו אליך, תעזרי לנו לפתור את הבעיה של הילדים שלנו.
אני מרגיש שהילדים מפתחים כל מיני 'שגעונות' וצריך לתקן את זה כמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מדי. שלא תביני לא נכון, רשמנו אותם למסגרות החינוכיות הטובות ביותר, יש להם את הבגדים הכי איכותיים, אנחנו מקפידים על החינוך שלהם שידברו בצורה מנומסת, עד עכשיו הם ייצגו את המשפחה שלנו למופת. לאחרונה, הם התחילו לעשות לנו בושות, כל אחד בדרך שלו" ענה נתנאל.
"זה ממש מדהים, האחדות הזאת שיש בינכם. יש לכם מטרה אחת משותפת שהפנים שלכם כלפיה.אתם מאוחדים מול הילדים ויש לכם ממש חזון משותף. נראה על פניו שיש לכם זוגיות מדהימה ושניכם אוהבים מאוד אחד את השני" באמת זה היה נראה מופלא
"נכון, באמת אנחנו אוהבים אחד את השני" ענתה חדווה. "אנחנו לא יכולים אחד בלי השני" הוסיף נתנאל.
עניתי להם: "המקומות בהם הילדים מתחילים להתנהג בצורה מדאיגה הם בעצם איתותי אזהרה.האיתותים האלה הם סימפטומים שילכו ויחמירו ותמצאו את עצמכם במצב שבו הילדים שלכם רק ירצו לברוח מהבית".
"אבל אנחנו נותנים להם הכל, למה שהם ירצו לברוח? מה אנחנו לא נותנים להם?" שאלה חדווה
"אתם לא נותנים להם באמת בית. אין להם פה קשר של קרבה, אין פה אהבה, אין פה קשרים אמיתיים. לא הילדים צריכים טיפול אלא אתם זקוקים להדרכה וליווי אחרת המחיר ילך ויגדל"
ככל שהמשכתי להסביר להם, הרגשתי איך הבועה שהם בנו לעצמם הולכת ומתנפצת.
"אנחנו מחפשים לתקן, מה בדיוק אנחנו עושים לא בסדר?"
כמו שאמרתי קודם, יש לכם מטרה משותפת מאוד חזקה, הבעיה היא שזו מטרה לא אמיתית ולא טובה לבניית משפחה . זו מטרה שכל מה שמניע אותה זה הצורך התדמיתי של כל אחד מכם להיות נורמטיבים. זה דחף וצורך חזק מאוד שיש אצל שניכם.
אפשר אפילו לומר, שאתם מנוהלים על ידי הדחף הזה בצורה שלא מאפשרת לכם לראות את הצרכים האמיתיים לבניית בית של אמת" .
"מה הכוונה מנוהלים?" שאל נתנאל.
"לכולנו יש צורך כזה, להיות נורמטיבים, להראות טוב בפני הסביבה. אנחנו יצורים חברתיים וזה מצוין ואפילו בריא כל עוד אנחנו מודעים לזה שזה משהו שהוא לגמרי חיצוני ולא מאוחד עם הנפש שלנו" עניתי . ברגע שאנחנו מכניסים את הנפש למקום שבו אנחנו חיים לפי התדמית, זה הופך להיות בית סוהר נוראי.
זה מייצר מצב בו אנחנו יכולים לאבד את היכולת לחשוב בצלילות על כל מה שאנחנו באמת רוצים.זו הסיבה שכרגע כל העשייה שלכם מנוהלת מתוך נקודת מבט של איך החברה תסתכל ותקבל את זה. פה נמצאת נקודת החיבור ביניכם. פה החזון המשותף שלכם שסובב רק סביב מטרה אחת: איך תצליחו לנהל חיים כשאתם נתפסים כאנשים מכובדים ונורמטיבים. "ועבור התדמית הזו שכל אחד מכם מקבל ממפעל החסד שבניתם, הילדים שלכם משלמים מחיר לא מידתי"
"אני מרגיש שאת צודקת, אבל זה גורם לי להרגיש ממש אבוד. מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל נתנאל
"קודם חשוב שתבינו על איזו נקודה נפשית יושב הצורך הזה בתדמית החזקה ואז נוכל לבנות את המסע לרצון האמיתי בחיים שלכם" עניתי.
"על מה זה יושב אצלנו?" שאל נתנאל.
"אצלך נתנאל זה יושב על פחד ואצלך חדוה זה יושב על ייאוש" .
"ייאוש?" שאלה בפליאה חדוה.
"חיצונית לא רואים פה שום ייאוש, את צודקת. את אשה מאוד פעילה, מצליחה, כריזמטית והיומן שלך מלא בלי סוף. ברור שתתפלאי שאני אומרת יאוש. אבל כל העשייה שלך היא בריחה.
את בורחת מכיוון שפנימית את מאוד מיואשת מקשר של אמת. זו גם הסיבה שאת בורחת מהקשר עם הילדים, את לא מאמינה שאת יכולה ליצור איתם קשר של אמת.
ואתה נתנאל, צריך להיבנות מחדש, כי בפנים אתה מרוסק לגמרי ורק נאחז בתדמית. אתה צריך להחזיר לך את האמונה בעצמך, שהשם אוהב אותך ויש לך כוחות, יכולות ובחירה חופשית.
רק אחרי שתעברו את התיקון הזה בנפש שלכם, תוכלו ליצור חיבור אמיתי ולהעניק לילדים שלכם בית חם מלא באהבה בריאות ואחדות. ■
הטור נכתב בהשראת שיעור של הרב אליהו לוי מבית הספר הגבוה לתורת הנפש
חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני (לנשים) במשברי חיים ברוח הפסיכולוגיה היהודית | מייל: hanna.tipul@gmail.com
