״הוא היה כליל השלמות בגאונות, בצדקות, ובהנהגה״. ״בעל מוח שלא היה כמותו מאה שנים״. ״היחיד בדורו ששלט בהלכה ובאגדה כאחת״. כך תיארו גדולי התורה בימיו את הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל, שהשבוע מלאו 89 שנים לפטירתו.
זכיתי ללמוד עשר שנים בישיבת ״מרכז הרב״ שהקים, אבל חשתי תמיד שאני רק נוגע בקצה תורתו המאירה והאינסופית, שאין רלוונטית ממנה לדורנו. הנה טעימה של כמה משפטים ממנה:
- עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה, כִּי כּוֹחַ עַז לְךָ, יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים, אַל תְּכַחֵשׁ בָּם, פֶּן יִכָּחֲשׁוּ לְךָ, דְּרֹשׁ אוֹתָם וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד (אורות הקודש א,סד)
לרב קוק היה אמון עצום באדם, בנשמה הטהורה שבתוכו וביכולתו להגיע לגובהי מרומים. אל מול כל הקולות המחלישים והמייאשים הרב שב ומזכיר: אלוקים אוהב אותך ומאמין בך ובגדולתך. האם גם אתה מאמין בהם?
- טָעוּת יְסוֹדִית הִיא הַחֲזָרָה מִכָּל הֲיִתָּרוּן שֶׁלָּנוּ, הַחִדָּלוֹן מֵהַהַכָּרָה שֶׁל ׳אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ׳…אִם נֵדַע אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ אָז יוֹדְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, וְאִם נִשְׁכַּח אֶת גָּדְלֵנוּ אָנוּ שׁוֹכְחִים אֶת עַצְמֵנוּ, וְעַם שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת עַצְמוֹ בְּוַדַּאי הוּא קָטָן וְשָׁפֵל (אורות התחיה ה׳).
היום מסוכן לומר משפט כזה ואומרו עלול להיות מואשם בגזענות. אך הרב קוק לא חשש מאיש. הוא טען שלהיות יהודי פירושו לזכות לגדולה אמיתית. לא להתנשאות, אלא לתחושת אחריות ומחויבות. גם העולם העוין אותנו, מצפה בעומק ליבו שנהיה מי שאנחנו ראויים להיות, ודווקא כך נוכל להביא ברכה לאנושות כולה.
- הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת אֻמָּתֵנוּ, לֹא תְּסַמֵּא אֶת עֵינֵינוּ מִלְּבַקֵּר אֶת כָּל מוּמֶיהָ, אֲבָל הִנְנוּ מוֹצְאִים אֶת עַצְמִיּוּתָהּ, גַּם אַחֲרֵי הַבִּקֹּרֶת הַיּוֹתֵר חָפְשִׁית, נְקִיָּה מִכָּל מוּם. ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״ (אורות ישראל ד,ג)
יש הטועים ברב קוק וחושבים שמרוב צדקות ועין טובה הוא היה ׳עיוור׳ לרע. ההפך הוא הנכון. לצדיק, יותר מלכל אחד אחר, צורם להיתקל ברע. עם זאת, הוא גם יודע לראות אותו במימדיו הנכונים: הרע הוא קליפה חיצונית. ממילא ניתן לנקות ולהסיר אותו. הפנימיות לעולם תישאר זכה וטהורה ואינה נפגמת בשום מצב.
- מְדִינָתֵנוּ, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, יְסוֹד כִּסֵּא ה׳ בָּעוֹלָם, שֶׁכָּל חֶפְצָהּ הוּא שֶׁיִּהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד (אורות ישראל ו,ז).
הרב קוק נפטר בשנת 1935, שלוש עשרה שנים לפני שדוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. כלומר, הוא לא ראה אותה בעיני הבשר שלו. אך בעיניי רוחו היא התנוססה לתפארת. כל חייו הוא חלם עליה ופעל כדי להניח את היסודות להקמתה של מדינה יהודית, המשלבת קודש וחול, רוחניות וחומריות. האם כבר הצלחנו להגשים את חזונו הגדול? עדיין לא אבל תורתו מסמנת את הדרך לשם, צעד אחר צעד, בסבלנות ובאמונה.
- דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר נִפְלָא, דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן. קָשֶׁה מְאוֹד לִמְצֹא לוֹ דֻּגְמָא בְּכָל דִּבְרֵי יָמֵינוּ. הוּא מֻרְכָּב מֵהֲפָכִים שׁוֹנִים, חֹשֶׁךְ וְאוֹר מְשַׁמְּשִׁים בּוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה. הוּא שָׁפֵל וְיָרוּד, אַךְ גַּם רָם וְנִשָּׂא, הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב, וְגַם כֻּלּוֹ זַכַּאי. אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲמֹד עַל אָפְיוֹ לְמַעַן נוּכַל לָצֵאת לְעֶזְרָתוֹ (מאמר הדור)
רבים מקטרגים על הדור שלנו: ״הוא חומרני, אגואיסט, שטחי״. הרב קוק הסתכל לעומק ומבטו החודש זיהה את המורכבות שיש בדור הגאולה ואת הניצוצות הגדולים של האור שמסתתרים בתוך החושך.
- הַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחְשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ, אֶל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וּמִיָּד יָשׁוּב אֶל הָא-לוֹקִים (אורות התשובה טו,י)
אחד המחסומים העיקריים לתשובה הוא החשש משינוי. וכי מי רוצה להפוך לאדם אחר ולאבד את עצמו? הרב קוק טוען שההפך הוא הנכון: תשובה אמיתית רק תחבר את האדם אל עצמו, אל פנימיותו ותנכיח את אלוקים בחייו. וכי יש דבר טוב מזה?
- אֲנִי צָרִיךְ לִמְצֹא אֶת אָשְׁרִי בְּקִרְבִּי פְּנִימָה, לֹא בְּהַסְכָּמַת הַבְּרִיּוֹת וְלֹא בְּשׁוּם קַרְיֵרָה אֵיזוֹ שֶׁתִּהְיֶה. כָּל מָה שֶׁאַכִּיר יוֹתֵר אֶת עַצְמִיּוּתִי, וְכָל מָה שֶׁיּוֹתֵר אַתִּיר לְעַצְמִי לִהְיוֹת מְקוֹרִי וְלַעֲמֹד עַל רַגְלֵי עַצְמִי בְּהַכָּרָה פְּנִימִית… יוֹתֵר יָאִיר לִי אוֹר הַשֵּׁם, וְיוֹתֵר יְפֻתְּחוּ כּוֹחוֹתַי לִהְיוֹת לִבְרָכָה לִי וּלְעוֹלָם (שמונה קבצים ב,עו)
הרשתות החברתיות טרם נולדו בימיו של הרב, אבל כבר אז הוא הזהיר מהנטייה של אדם לחוש את ערכו דרך כמות הלייקים והשיתופים שיקבל (״הסכמת הבריות״) או בהתמכרות לעבודה ולקריירה. האושר, טען הרב קוק, מגיע מבפנים. הוא נובע מתחושה של שלימות ונאמנות לעצמיותך, ולא מתוך הישענות על מקורות שחוצה לך.
- כְּלָל גָּדוֹל בְּמִלְחֶמֶת הַדֵּעוֹת, שֶׁכָּל דֵּעָה הַבָּאָה לִסְתֹּר אֵיזֶה דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, צְרִיכִים אָנוּ בַּתְּחִלָּה לָאו דַּוְקָא לִסְתֹּר אוֹתָהּ, כִּי אִם לִבְנוֹת אֶת אַרְמוֹן הַתּוֹרָה מִמַּעַל לָהּ, וּבָזֶה הִנְנוּ מִתְרוֹמְמִים עַל יָדָהּ, וּבַעֲבוּר הַהִתְרוֹמְמוּת הַזֹּאת הַדֵּעוֹת מִתְגַּלּוֹת, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁאֵין אָנוּ נִלְחָצִים מִשּׁוּם דָּבָר, הִנְנוּ יְכוֹלִים בְּלֵב מָלֵא בִּטָּחוֹן לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ (איגרת צא׳)
כמה אנרגיות השקיעו אנשים יראי שמים להילחם בכל מיני תפיסות מדעיות (האבולוציה זו הדוגמא הידועה ביותר), פילוסופיות ופסיכולוגיות – ללא הצדקה אמיתית. רוב הסתירות בינן לתורה הן מדומות ונובעות מהבנה שטחית של התורה, של המדע או של שניהם גם יחד. הרב מציע גישה אחרת: להבין שהתורה, כשמבינים אותה נכון, נמצאת מעל תפיסות אלו. גישה זו מאפשרת לנו לבחון בשלווה את התיאוריות המדעיות, ולהעריך את תקפותן ואמיתותן ללא חשש או לחץ.
- הַצַּדִּיקִים הַטְּהוֹרִים אֵינָם קוֹבְלִים עַל הָרִשְׁעָה אֶלָּא מוֹסִיפִים צֶדֶק, אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַכְּפִירָה אֶלָּא מוֹסִיפִים אֱמוּנָה, אֵינָם קוֹבְלִים עַל הַבַּעֲרוּת אֶלָּא מוֹסִיפִים חָכְמָה (שמונה קבצים ב,צט)
כמה אנרגיה אנחנו משקיעים במאבק בכל מיני קלקולים, ולא מבינים שהדרך לניצחון עוברת דרך ״העשה טוב״ הרבה יותר מאשר דרך ה״סור מרע״. עלינו להתמקד בעיקר בלהעצים את הטוב. האור, טוען הרב קוק, חזק מן החושך והטוב חזק מן הרע. אם נעסוק פחות במאבקים במחלות ויותר בלחזק את החלקים הבריאים, נגלה יום אחד שהצללים התפוגגו מאליהם ואור חדש מאיר על ציון.
- וְאִם נֶחֱרָבְנוּ וְנֶחֱרָב עִמָּנוּ הָעוֹלָם עַל־יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם עוֹד נָשׁוּב לְהִבָּנוֹת וְעִמָּנוּ הָעוֹלָם יִבָּנֶה עַל־יְדֵי אַהֲבַת חִנָּם (אורות הקודש ג׳).
אמן. ■
