“אם אכיר גויה לא תהיה לי בעיה אפילו להתחתן איתה”, הצהיר בפני נער צעיר. התבוללות? “שייכת לפעם”, הוא אמר לי. “היום כבר אין הבדל בין יהודי לגוי. האהבה היא המנצחת”.
בשנים האחרונות מוסכמות נשברות וגבולות מטשטשים. הערכים שעליהם גדלנו, השתנו. קם פה דור חדש, שלא יודע מהי הבדלה בין ישראל לגויים.אך מי שאשם הוא לא הדור החדש, אלא הדור הישן, שאחראי על חינוך הדור החדש.
בשנים האחרונות פועלים ארגוני השמאל הקיצוני לטשטש את כל הגבולות והערכים הבסיסיים ביותר בקרב הילדים שלנו: הערך הלאומי, האישי המגדרי והמשפחתי.
הם מובילים מגמה שתכליתה לפרק את הערכים האלה, במטרה לקדם תרבות שבה אין שום גדרות, ולא קיימת אף אמת מוחלטת.
המגמה ההרסנית הזו מקבלת ביטוי גם בפוליטיקה שלנו. קחו לדוגמה את מפלגת “העבודה”.
זו המפלגה המפוארת שבנתה את המדינה. זו המפלגה שראש הממשלה הראשון, בן גוריון, עמד בראשה והצהיר בגאווה כי “התנ”ך הוא המנדט שלנו”.
זו המפלגה אשר בראשה עומדת היום מירב מיכאלי, שקוראת להעביר בחקיקה את פירוק התא המשפחתי, וקוראת להורים שלא לשלוח את ילדיהם לצבא.
לצידה של מיכאלי, במפלגת “העבודה”, חבר בכיר נוסף, “הרב” גלעד קריב, ממנהיגי התנועה הרפורמית. אוי, האירוניה.
מטעמה של מפלגת “העבודה” הציונית, הולך לכהן בכנסת הקרובה מי שהתנועה בראשה הוא עומד, הוקמה כדי להילחם בציונות – ומחקה את המילה “ציון” מסידורי התפילה.
הרפורמים הם גדולי הנאבקים בנו, ארגון להב”ה שפועל נגד התבוללות, ברב שמואל אליהו וברבנים הראשיים. הם אלה שפועלים ללא לאות לקעקע את זהותה היהודית של המדינה, והם אלה שמנחילים לנוער שלנו ערכים מעוותים.
ההכרה של בג”ץ בשבוע שעבר בגיור הרפורמי, גם היא הגיעה בעקבות עתירת התנועה הרפורמית. זהו עוד צעד הרסני, בניסיונם להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.
נתפלל שבבחירות המתרגשות עלינו, ייבחרו נציגי ציבור ראויים, יראי שמיים, שלא יפחדו להניף בגאון את דגל הזהות היהודית, ייאבקו באלה המנסים להחריב אותנו מבפנים, וינחילו לילדינו ערכי מסורת, משפחה ולאומיות יהודית.
וברוח דברי הנביא עמוס “הנה ימים באים נאם ה’ א-לוקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה’”.
מיומנה של מטפלת
להניף בגאון את דגל הזהות היהודית
ענת גופשטיין
פסיכותרפיסטית ומנחת הורים
