פרשת ויחי היא הפרשה היחידה בתורה שאין לפניה רווח של הפרדה בין פרשיות, היא פרשה סתומה.
יעקב אבינו שוכב על ערש דווי, מבקש לא להיקבר במצרים, מברך את בניו, ומדבר על העתיד הרחוק. יעקב משאיר חותם, ומנסה להעביר לדור הבא את צוואתו הרוחנית.
בעשורים האחרונים תוחלת החיים עלתה משמעותית. בישראל, כמו בעולם המערבי כולו, יותר אנשים מגיעים לגיל שמונים ותשעים, אך השאלה המרכזית אינה רק כמה שנים נחיה, אלא באיזו איכות. חז"ל כבר עמדו על כך שיעקב אבינו לא מת במובן הרוחני, אך גם מבחינה אנושית התיאור שלו הוא של אדם שחי עד הרגע האחרון: הוא מודע לנעשה, מברך, זוכר. ברפואה הגריאטרית זה בדיוק היעד: לשמור על תפקוד, קוגניציה, משמעות וקשר.
ד"ר נתן שוק, רופא יהודי אמריקאי, נחשב לאחד החלוצים בתחום חקר ההזדקנות בארצות הברית, ולעיתים מכנים אותו אב הגרונטולוגיה הביולוגית. המחקרים שלו התמקדו בהבדלים בין אנשים בתהליכי הזדקנות של מערכות גוף שונות, ובהשתנות ביולוגית לאורך זמן. הוא לא הוכיח באופן חד משמעי שכל הגורמים להזדקנות ניתנים לשינוי, אבל הוא היה חלוץ בגישה שהזדקנות אינה רק תהליך יחיד, אלא קבוצה של משתנים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים שיכולים להשתנות בין אנשים. ישנה הזדקנות כרונולוגית (גיל) וישנה הזדקנות ביולוגית (תפקוד מערכות הגוף).שוק היה הראשון שהראה כי זקנה אינה מחלה אחת, אלא צירוף של תהליכים ביולוגיים שניתן להשפיע עליהם. הוא נלחם בתפיסה ש'ככה זה' בגיל מבוגר והניח את היסודות לרפואה מונעת בגיל השלישי.
מחקרים עכשוויים על הזדקנות מראים שהקשר עם הדור הצעיר – נכדים, ומשפחה בכלל, הוא אחד הגורמים החזקים ביותר לשמירה על בריאות נפשית וקוגניטיבית בגיל מבוגר, יותר מתרופות רבות. בדידות, לעומת זאת, הוכחה כגורם סיכון לתחלואה ולתמותה בגיל הזהב.
יעקב מעביר את הלפיד בצורה מכובדת ומושכלת. אחד האתגרים הגדולים של הרפואה המודרנית בתחום הגריאטריה, הוא לאפשר סיום חיים מכבד, עם משפחה, עם תחושת שלמות. פרשת ויחי מזכירה לנו שהרפואה עוסקת בקשר שבין הדורות ומלמדת אותנו שהמדד האמתי לבריאות הוא לא כמה הארכנו את החיים, אלא מה הצלחנו להעביר דרכם הלאה. ■