אני קצת בלחץ שלא אתחתן אף פעם
יש אנשים הלחוצים מכך שטרם מצאו את בני זוגם, ובליבם מקנן החשש שמא חלילה הפסידו את הרכבת ולא יזכו עוד לממש את חלומם.
ראשית חשוב לדעת שהלחץ אינו מקדם אותנו לשום מקום, ולחץ מתמשך גם מזיק לגוף ולנפש ופוגע באיכות החיים. מלבד זאת אי אפשר להיפגש באמת ולהיפתח לזולת מתוך עמדה של לחץ! אבל איך נוכל להרגיע את הלחץ הפנימי?
בנוגע לעבר: אמונה – אנחנו מאמינים שכל מה שהיה, שהתעכבנו עד כה, הוא אמת ולטובתנו! הגמרא אומרת שהיום על שמועות טובות אנו מברכים "הטוב והמיטיב", ואילו על שמועות רעות אנחנו מברכים "דיין האמת", ולעתיד לבוא נברך גם על השמועות הרעות "הטוב והמיטיב"!
שואל הצל"ח במסכת פסחים: אם הן שמועות רעות, מדוע שנברך עליהן הטוב והמיטיב? ועונה שם: היום היו השמועות "שמועות רעות" וחווינו אותן כרעות ולכן בירכנו עליהן דיין האמת, אך לעתיד לבוא הן יתבררו לנו כטובות, ונברך עליהן הטוב והמיטב, כי אז נראה את התמונה כולה, והאמת תתחוור לנו כשמלה.
בנוגע להווה: השתדלות – לפעול במלוא המרץ, במיטב ההשתדלות האפשרית, לעשות את כל מה שמוטל עלינו באחריות גמורה.
בנוגע לעתיד: ביטחון בטוב והשתנות – ראשית, אנחנו מלאי ביטחון בטוב האלוקי: "טוב ה' לכול ורחמיו על מעשיו". ה' ברא את עולמו בשביל להיטיב לברואיו. משום כך הדבר היקר ביותר לריבונו של עולם הוא זיווג זיווגים (ובזה הוא עוסק מאז בריאת העולם), כי "לא טוב היות האדם לבדו". אם כן, בראש ובראשונה זה אינטרס שלו שאנחנו נתחתן!
שנית, אין שום קשר לכך שעד היום לא מצאנו את זיווגנו לבין הדקה הבאה שבה אנו יכולים למצוא אותו, משום שהעולם נמצא בתהליך השתנות תמידי: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". הדבר היחיד שקבוע בעולם הוא השינוי, שאין רגע אחד דומה לקודמו, ולכן כל רגע מביא עימו אמונה חדשה בטוב חדש שיורד לעולמנו.
פעם אמר מישהו חכם שהוא מעדיף להיות ממוקד בעתיד, משום ששם הוא יחיה את רוב חייו… 'אהבה' בראשי תיבות: אמונה, השתדלות, ביטחון בטוב, השתנות מתמדת.
