התורה מצווה אותנו לעשות ״הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ והשכר יהיה ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״ – מה הקשר בין שני הדברים, בין להיות ׳ישר וטוב׳ לבין השכר המובטח של ירושת הארץ? שהרי תמיד אנו מחפשים את הקשר של השכר או העונש למהות המצווה או העבירה.
ניתן לומר באופן פשוט שאכן התורה והמצוות הם הטוב האלוקי ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״, וגם על הארץ נאמר טוב כפי שאכן כתוב בהמשך הפסוק ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה…״, וכן משה רבנו מבקש בפרשתנו ״אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״. אם כך על עשיית טוב מקבלים במידה כנגד מידה טוב שהוא ירושת הארץ.
אך ניתן גם לומר שלשני ערכים אלו של ׳לעשות ישר וטוב׳ ושל ׳לרשת את הארץ׳ יש שני צדדים: צד חיצוני וצד פנימי. צד חיצוני של קיום טכני של תורה ומצוות, וצד פנימי של קיום תורה ומצוות באופן שישפיעו עלינו להיות ישרים וטובים. וכך גם לגבי ירושת הארץ – אפשרי הדבר להיות בארץ וזו באמת מעלה גדולה, אך קדושת ישיבתנו בארץ איננה משפיעה עלינו באופן מלא להפוך אותנו לישרים וטובים, אך כן יש את האופן הפנימי שבו הארץ תשפיע עלינו להיות ישרים וטובים ועל ידי
כך נזכה לירושת הארץ. וכך כתב האדמו״ר החלוץ (הרב ישעיהו שפירא זצ״ל): ״מי שרוצה לקיים את התורה בשלמות, אי אפשר לו להסתפק בשמירת הדינים המפורשים, כי אם עליו גם להתעמק במטרה הנשגבה הצפונה בדינים אלה, להשתדל למלאות את המטרה הזאת. אולם באמת ישנם כמה דברים שמצד הדין הם מותרים ונאסרו רק מצד ׳ועשית הישר והטוב בעיני ה׳״.
הרי שומה עלינו עכשיו, כשאנו חוזרים לארצנו ורוצים ליצור כאן חיים יהודיים מקוריים, להעמיד בפנינו שוב את המטרה של קדושת החיים לכל עומקה והיקפה. עלינו ליצור כאן צורת חיים שתהיה מותרת לא רק מצד הדין, כי אם גם מצד ה׳קדושים תהיו׳ וגם ׳ועשית הישר והטוב׳.
נמצאנו למדים שאכן יש קשר פנימי בין עשיית טוב ויושר לבין ישיבת ארץ ישראל, שניהם משפיעים באופן מהותי על האדם ועל האומה להיות טובים וישרים באמת. ■
