אינני יודע כמה מקוראי הטור הזה מכירים את ראש ישיבת ׳הר המור׳ הרב מרדכי שטרנברג, מתלמידי ר׳ אברום והרב צב״י קוק, שהוא כנראה גדול ה׳למדנים׳ בציבור ה״דתי-לאומי״ היום, ומתייסר במחלה קשה, ירפאהו ה׳. בציבור אחר היו קושרים לו כתרים ותארים, אבל תלמידי חכמים שבארץ ישראל התברכו בענווה מיוחדת. ה׳למדנות׳ היא ההעמקה ביסודות התורה וההלכה, העיון בחקר שורשי הסוגיות, ׳שימוש תלמידי חכמים׳, בלשון חז״ל. לא כל למדן הוא פוסק הלכה, אבל כל פוסק חייב להיות למדן. [כלל ששרד בכל הדורות, ונחלש רק בימינו].
אלפי תלמידיו, שעליהם נמנים רוב ראשי הישיבות בציבור זה, בוודאי יודעים על סגולותיו, אבל הציבור הרחב בקושי שמע את שמו. לרובנו קשה להבין את עמקי תורתו, אבל הצצה למידותיו הטובות היא לימוד ראוי לכולנו. ענוה קיצונית, הארת פנים תמידית לכל, נתינה ושעבוד ללא גבול, מקוריות מחשבתית ודרישת אמת, אהבת תורה ודביקות תמידית בבורא עולם, אלה מידות שלענ״ד מחוייבים תלמידיו לשתף בהם את הציבור, כחלק ממסירת התורה.
כנער צעיר נהגתי להעביר לו דברי תורה שכתבתי, לבקורת. אינני יודע מנין היתה לי העזות לכך, ומדוע חשבתי שר״מ שמעמיד אלפי תלמידים, צריך לעבור על מחברות של בחור בראשית דרכו, אבל לו זה נראה טבעי, והוא עודד אותי לכך. בכל עת שביקשתי להתייעץ עמו, הייתי קובע עמו בביתו, יושב כשעה(!), והוא משיב בסבלנות רבה. אחדד: בימים שבהם ישבתי בישיבת ׳מרכז הרב׳ ראיתי שבכל יום, כשנכנס ׳ר׳ מוטי׳ לקצה בית המדרש, מיד עטים עליו 5-6 בחורים, עם שאלות וויכוחים. אגב, אני מעולם לא הצלחתי לשמוע ממנו דיבורים שאינם דברי תורה, לא בדרך ברחוב, לא בביתו ובוודאי לא בבית המדרש.
פעם, בתקופה ההיא, סיפרתי לו ששמעתי מר״מ בישיבה התיכונית, שב״מרכז הרב״ התלמידים לא זוכים ליחס אישי, משום שרוב הר״מים מלמדים בבתי מדרש רבים, וזמנם מצומצם. אני, שאפילו תלמיד רשום לא הייתי, באתי רק בשאלה, בציטוט, אבל הוא ראה בזה בקורת אישית מוצדקת, ואמר: “אשיבך כדברי החבר ב׳כוזרי׳ – מצאת מקום חרפתי. באמת אני צריך לתקן ולהשתדל יותר״…
תפילות לרפו״ש: מרדכי בן רבקה.
