הגרש”ז אויערבאך זצ”ל היה נוהג להביע פליאתו על שבחודש אלול נשאל שאלות רבות בהלכות המעשיות של ראש השנה ויום הכיפורים, כגון הלכות תקיעת שופר והלכות התענית ביום הכיפורים, אך בהלכות תשובה כמעט שלא נשאל, אף שהיא עיקר עניינו של חודש אלול וחודש תשרי.
ובאמת, כבר ה’מאירי’ (חיבור התשובה, מאמר ב’) השווה את ההתכוננות למצוות התשובה ע”י אמירת הסליחות, בדומה לנאמר שדורשים בהלכות החגים 30 יום קודם לכן: “ועל זה הצד התפשט המנהג בהרבה מקומות להקדים ולהרבות בתפלה מראש חודש אלול ולהעיר השחר בסליחות כדי שיהיו מחשבותיהם זכות ונקיות בהגיע היום…”.
אנו עומדים בחודש אלול; הספרדים החלו כבר באמירת הסליחות, והאשכנזים יתחילו לומר סליחות במוצאי השבת הבאה.
בתנא דבי אליהו (זוטא, כ”ג) כתוב שה’ אמר לדוד המלך: “בשעה שהצרות באות על ישראל בעוונותיהם, יעמדו לפניי יחד באגודה אחת, ויתוודו על עונותיהם לפניי, ויאמרו לפניי סדר סליחה, ואני אענה אותם”.
למעשה, כבר למשה רבנו גילה הקב”ה את סוד הסליחות: “ויעבור ה׳ על פניו ויקרא’ – מלמד שירד הקב״ה מן ערפל שלו כשליח ציבור שמתעטף בטליתו ועבר לפני התיבה וגילה לו למשה סדר סליחה” (שם).
נציין נקודה אחת שחשוב מאוד לשים אליה לב באמירת הסליחות: מקובל לחשוב שעיקר הסליחות הוא הפיוטים, ולפעמים מכוונים בהם ומכוונים פחות בפסוקים המעטים שמופיעים בין הפיוטים.
אך האמת היא שאומנם בוודאי ראוי לכוון באמירת כל הסליחות, אך יש לדעת שהפסוקים הם העיקר, והפיוטים הם תוספת. וכתב על כך בספר חסידים (סי’ רנו): “השבחות ברוח הקודש נאמרו והסליחות תקנו חכמים ונביאים. ושמע החכם שהיו סביביו אומרים הקרוב”ץ (י”א שנולד משינוי הגיית המילה ‘קרובות’, ויש אומרים שהוא ר”ת ‘קול רינה וישועה באהלי צדיקים’. מדובר בפיוטים הנאמרים באשכנז) במשך (כלומר באריכות ובכוונה), והפסוקים היו ממהרים. אמר להם: הפסוקים הם יסוד הקרוב”ץ, שמהם נתייסדו. כשם שאתם מנגנים את הקרוב”ץ במשך, כך תעשו להפסוקים. שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח הקודש טפל”.
כיוון שאנו מסיימים שנה לא קלה בעקבות הקורונה, ברצוני לציין את אחד הדברים החיוביים שהתפתח בתקופה זו, והוא השימוש בתוכנת ‘זום’ ללימוד התורה והפצתה. הרבה שיעורי תורה גדלו ונוספו בדרך זו, ואני קורא לכולנו להצטרף ללימוד במקומות נוספים, ובהם גם מרכז הלימוד של מכון פוע”ה, בשנת תשפ”א: “תהא שנת פוריות איתנה”.
