בנערותי ביקרתי לכמה ימים בישיבת ׳אור עציון׳ ופגשתי שם את מתניה ברלב, בחור יוצא דופן במידותיו האנושיות ובתורתו. הכרתי אותו מעט מ׳נתיב מאיר׳, לא היינו בני אותו מחזור, והוא אירח אותי בחדרו. הוא סיפר לי: "פעם ישבתי בנתיב מאיר ב׳סדר׳ ולמדתי עם החברותא שלי בתחילת מסכת בבא בתרא. רש"י כותב שם מילה שנראתה לנו מיותרת לכאורה (דף ב׳. ד"ה "חזרה ונפרצה" וכו׳). חשבנו שניגש לאחד הר"מים לשאול על כך אבל אף אחד לא היה פנוי. ראש הישיבה, ר׳ אריה בינה, היה כבר זקן ולא מסר שיעורים, והוא ישב שם בבית המדרש. אמרנו: אולי נלך לשאול אותו? ואולי לא, הרי הוא זקן, ומן הסתם הוא לא בעניינים והוא לא יבין אותנו. בכל אופן החלטנו לגשת. שאלנו, ובלי לחשוב יותר מידי הוא השיב לנו מייד בשישה תירוצים שונים לקושיא זו, שישה מהלכים לבאר את כוונת המילה הזו ברש"י. מאז ידענו למי ללכת כשיש לנו קושיא. כל זמן שאתה שם – נצל אותו, למד ממנו". דבריו אכן דרבנו אותי לגשת לר׳ אריה בכל עת פנויה בישיבה ולשמוע ממנו דברים מופלאים.
השיחה על ר׳ אריה הובילה לכך שבתום סדר ערב יצאנו מבית המדרש, ותוך כדי טיול לילי ארוך ביישוב, גילה מתניה בפניי מצפונות ליבו וחלום חייו. הוא דיבר בכאב רב, כאילו אישי, על חורבן עולם הישיבות בשואה, על כך שאנחנו לא מסוגלים לשער את הגדלות בתורה שהייתה. אומנם יש גדולי תורה גם בדור הזה, אמר, אבל לא בגדלות הדרושה לנו. הוא הסביר איך כל מה שקורה כאן במדינה ובעם ישראל תלוי בכך, ושמוכרחים לשאוף לגדלות הזו, לא פחות. הוא היה מגיע לחדר בשתיים לפנות בוקר, כשבשעה שבע בבוקר הוא מתייצב לתפילת שחרית ויום לימוד חדש. מאוחר יותר נודע לי שנהרג בצבא בעת מילוי תפקידו ושהפוטנציאל הזה הוחמץ.
באחת השיחות סיפר לי ר׳ אריה על אחת מתאוותיו בימי בחרותו: כשלמד במיר הוא רצה ללמוד עוד מסכת במקביל למסכת שלמדו בישיבה. הוא נאלץ לטרוח הרבה עד שקיבל אישור מיוחד מראש הישיבה למעשה חריג כזה. מלבד במקרים בודדים, היה אסור ללמוד בישיבה מסכת נוספת, מחשש שמא הראש לא יהיה מסוגל להיות שקוע לגמרי במסכת הנלמדת. לא יכולים היו להרשות שם פיזור וחוסר ריכוז ברמה כזאת…
פעם שאלתי את ר׳ אריה אם הכיר את ר׳ חיים שמואלביץ (ראש ישיבת מיר ומגדולי ראשי הישיבות) עוד בישיבת מיר שבעיירה. הוא השיב: "למדתי עם ר׳ חיים בחברותא במיר במשך כעשר שנים…".
בשיחה עם ר׳ דוד פוקס, ר"מ ותיק בישיבת נתיב מאיר, בערוב ימיו, הוא העיד בפניי עדות מפתיעה בעניין זה: "ר׳ חיים שמואלביץ אמר לי – ׳טוב שיש את ישיבת נתיב מאיר שר׳ אריה עומד בראשה, אחרת לא היה ראוי שאני אעמוד בראש ישיבת מיר, אלא הייתי צריך לפנות את מקומי ולמנות את ר׳ אריה לראש הישיבה!׳.
