01
נבואות הנחמה הנפלאות המופיעות בהפטרות שאנו קוראים בשבתות שלפני ראש השנה, מעניקות לתפילה בכותל ממד נוסף של ערגה, חדווה וקרבה, מתוך צפייה להמשך התגשמות הנבואות המבטיחות את ישועת ה׳ השלמה.
אכן, לא פשוט המצב, מצד אחד – אנו עומדים מול איומים מבית ומחוץ, רואים בעיניים דומעות שועלים שמהלכים בין שרידי קודש הקודשים, ומצד שני – קוראים בפרשות השבוע ובהפטרות ׳שבע דנחמתא׳ בלב מלא אמונה ושמחה, ורואים כיצד מתקיים חזון הנביאים אחד לאחד, ממש כפי שהובטח לנו.
02
בשבתות שלפני ר״ה מצטרפות נבואות הנחמה לפרשות האחרונות של חומש ׳משנה תורה׳, אותו כתב משה רבנו, גדול הנביאים, בימים שלפני מותו. בפרשות אלו – נצבים, וילך והאזינו – משה רבנו מנבא את הגאולה העתידית, המתוארת לאחר שנים, גם בנבואות של הנביאים האחרונים – ירמיהו, ישעיהו ויחזקאל.
התורה מחברת את כל הדורות יחד עם הדור שלנו: ״אתם נצבים כולכם היום״. משה רבנו מזכיר לנו מהיכן באנו ולאן אנו הולכים. באנו מגאולת מצרים, מקריעת ים סוף וממעמד קבלת התורה והגענו לעידן ׳אחרית השנים׳. ב׳שירת האזינו׳ משה רבנו מעיד בנו שמים וארץ, ״האזינו השמים ואדברה״. בפרשת ניצבים התורה מבטיחה שהגאולה של ימינו אכן תתחיל בקיבוץ גלויות, ללא תנאי וללא תלות במצב הרוחני של עם ישראל. הישועה לפרט באה מתוך החיבור לנשמה הכללית של כנסת ישראל, ״נצבים כולכם היום״, ומתוך חיבור לכל הנשמות בכל הדורות.
כל אחד מאיתנו, שעומד בתפילה בכותל, מחויב להתפלל על כלל ישראל. בשל העובדה שהדור שלנו ניצב מול ה׳, יחד עם כל הדורות, שהיו ושיבואו, אין לנו זכות לוותר על גרגר מהמתנות האלוקיות – ארץ ישראל ותורת ישראל. יש לנו אחריות אישית ולאומית ׳לייצג׳ כל יהודי בכל מקום בעולם ובכל הדורות כולם. כל יהודי ויהודייה הם חלק חשוב בפאזל הענק הזה.
בשל מרכזיותו של הכותל, הניצב ממערב לקודש הקודשים – ׳שכינה במערב׳ – התפילות בכותל חשובות מאד להאצת תהליך הגאולה, ובחיבור של כל אחד מאיתנו לאחריות על גאולתו המהירה של עם הנצח.
03
בשבוע שלפני יום הדין, כהכנה למעמד המיוחד של קבלת מלכות ה׳ בעולם, אנו קוראים גם בתורה וגם בנביא את ההבטחה לגאולת ישראל – כשהנשר פורש כנפיו במטרה לשמור על גוזליו.
04
דווקא בימים אלו, יצאנו לסיור קצר, בעקבות אוצרות המקדש, שנבזזו ברשעות ובתאווה לכסף ולזהב, ע״י הרומאים הרשעים, שחמדו, חיללו והחריבו את ביהמ״ק השני.
קצרה היריעה לתאר את הצמרמורת שאחזה בי, כשראיתי לראשונה, את כלי המקדש חקוקים על ׳שער הניצחון׳ של טיטוס הרשע. המנורה, החצוצרות ושולחן לחם הפנים נישאים לרומא ע״י עבדים יהודים, שנשבו בירושלים. על השער נחקק מצעד ׳הניצחון׳ בו מובלים לרומא, אוצרות המקדש כשלל ע״י השבויים של הקיסר המרושע. והנה אנו, היהודים שחזרו לבנות את ירושלים, ניצבים כולנו היום, מתחת לשער הארור, ומעידים על ניצחון ישראל והתגשמות ההבטחה לקוממיות ישראל של מי שברא ומנהל את עולמנו.
אחד המדריכים המקומיים מצביע על טירה ענקית שנבנתה לפני כ-2,000 שנה, על שפת אגם גרדה, ע״י טיטוס הרשע. הארמונות, המבצרים והאצטדיונים באיטליה, נבנו על ידי הקיסרים, טיטוס, אספסיאנוס, טיבריוס וכו׳, בעזרת הכסף והזהב הרב שבזזו מהמקדש בירושלים, ת״ו.
הרומאים והכנסייה הנוצרית היו הראשונים שהכניסו את היהודים לגטאות לפני מאות שנים וחייבו אותם להסתובב עם תלאי זיהוי משפיל (כל זה כעונש על הפגיעה, לכאורה, באותו האיש, ימח״ש, שהוכחשה לאחרונה על ידי הכנסייה עצמה).
מדריך אחר מצביע על הקולוסיאום הענק שניצב במרכז העיר ורונה. את הקולוסיאום בנה טיטוס במטרה לתת ׳בידור להמונים׳, כדי שלא יטרידו אותו בתלונות ובדרישות. האצטדיון המפואר, שמשמש היום להופעות זמר ולקונצרטים, נבנה גם הוא בין שאר ההיפודרומים (שרק מעטים שרדו), לפני כ-2,000 שנה ובו בנויים יותר מ-20 אלף מושבים מאבן. למרכז הזירה של הקולוסיאום הושלכו עבדים יהודים, מתוך 60 אלף היהודים השבויים שהובלו לרומא. בקריאת הכרוז, לאחר שנכנס הקיסר לאולם הפתוח לשמים, נקרא קהל הצופים המשולהב להצביע באצבע למעלה או למטה ׳לחיים או למוות׳. גדולי התורה באיטליה באותה תקופה, פסקו שחובה על כל יהודי להצטרף לקהל הצופים, כדי להשתתף ׳בהצבעה׳.
וזאת משתי סיבות: א. מכיוון שקהל הגויים שאג לחיים או למוות, חשוב שיהודים ישאגו ׳לחיים׳, כדי להציל את אחיהם, שהושלכו לזירה. העבדים היהודים יועדו להיות בשר מאכל לשיניהם של חיות הטרף ששוסו בהם ע״י הקיסר ששולהב מקולות הקהל. ב. מכיוון שרבים מהעבדים, שנאלצו להילחם בחיות הטרף, היו כאמור יהודים, נצרכה עדותם של יהודים בקהל, כדי להתיר נשים עגונות.
05
המסקנות שלי מהסיור בעקבות כלי המקדש –
כל מה שנשאר מהאימפריה הרומית הענקית, בראשות טיטוס, אספסיאנוס וחבר הרשעים שאיתם, זה כמה טירות ואצטדיונים מתפוררים ו׳שער ניצחון׳ אחד ששיני הזמן אוכלים גם בו.
בוזזי המקדש וראשי הוותיקן, לא יחזירו את כלי המקדש, כי זו תהיה עדות מרשיעה נגדם על השוד, הגזל והרצח, שביצעו מנהיגי האימפריה הרומית ולאחריהם מנהיגי הכנסייה הנוצרית במשך אלפי שנים.
מהקיסרות הרומית נשארו בקושי רק עצים ואבנים ואילו עם ישראל חי, מתעורר כארי, מתנער מעפר, ממשיך לחזור לארצו ובונה לתפארה את חורבות ירושלים ובתוכה חברה יצירתית, גאונית ומחדשת… ובקרוב ייבנה גם את בית המקדש (בע״ה).
06
ולסיכום – חזון הנביאים, שבו מתוארים תהליכי היציאה מחורבן לגאולה, מתעצם דווקא בחודש הרחמים והסליחות. אנו קוראים גם בקריאה בהפטרות, בנביאים וגם בקריאה בפרשות התורה, על ישועת ה׳ ודאגתו לעמו ישראל: ״כנשר יעיר קינו יפרוש כנפיו וייקחהו״ – ובשיאה את הבטחת ה׳ – ״מחצתי ואני ארפא…״.
07
האנטישמיות של הרומאים וחבריהם לא עברה מן העולם, לא לחינם הלך מוסוליני, ימ״ש, מנהיג איטליה, אצל העורב הנאצי, לא לחינם הלך חאג׳ אמין אל-חוסייני, ימ״ש, אצל שניהם. ברחובות איטליה מוצבים דיוקנאות רבות של אותו האיש צלוב ומיוסר, מבטים של שנאה ובוז נזרקים לעברנו מכל עבר. ברבים מהמקרים ניתן להבחין ממש ב׳שנאה בעיניים׳. לצערי, החינוך לשנוא יהודים, לא פסה מן העולם.
08
עם ישראל חייב להתאחד, להתחזק ולעמוד איתן מול מבקשי רעתנו! שלא נתבלבל, אלו שבזזו אותנו, אז והיום, נותרו צמאי דם ורודפי בצע כסף. הגויים מקנאים בעושרו הרוחני והגשמי של עם ישראל, מקנאים במתנות שנתן ה׳ רק לבניו האהובים. חורשי מזימות אלו, עדיין מחכים להסתר פנים של רגע, לדקה אחת של רפיון בעם המופלא שלנו, כדי שיוכלו להסתער לחסל, לבזוז ולהשמיד, שוב, מכל הבא ליד.
09
״ומל ה׳ את לבבך״ – בואו נקבל בלב אוהב את המלצת זכריה הנביא: ״ואיש את רעת אחיו אל תחשבו בלבבכם״ – נתאחד יחד באהבה לבורא עולם, באהבה איש לרעהו ואישה אל רעותה, ותקוים בנו לאלתר, הבטחת ה׳, בפרשת האזינו: ״ירכבהו על במותי ארץ… ויניקהו דבש מסלע…״.
שבת שלום של אחדות פנימית, של קוממיות ישראל, של ישועת ה׳ בקרוב ממש ויקוים בנו – תהא שנת פדיון טובה ומתוקה!!! ■
