מה מביא אופה מקצועי,
בעל מאפיית בוטיק, להתחיל לשחזר לחם בעזרת ריקודים של ספינות, מטבעות עתיקים, ספינות טרופות בים, ועוד? ומה גרם לו להבין שהוא לא מבין כלום?
א
ליעזר מאיר סיידל, בעברו הייטקיסט וקצין בקבע והיום אופה מדופלם, בוגר קורסים מקצועיים בארה"ב ובעל מאפיית בוטיק בקרני שומרון. שאלה תורנית שהוא נשאל כאופה גרמה לו לצאת למסע.
מה מביא אופה מומחה לצאת בעקבות לחם הפנים?
הרומן שלי עם לחם הפנים התחיל לפני כעשור. בערב שבת אחד, בעודני עומד בחנות מאפיית הבוטיק שלנו, ניגש אלי לקוח עם ספר "חמשת מיני דגן" של פרופ' זהר עמר מאונ' בר-אילן. בסוף הספר מופיע פרק מרתק על לחם הפנים. כאופה אומן מקצועי ומומחה להיסטוריית לחמים מהמסורת היהודית, חשבתי שאני יודע הכול על לחם הפנים. עד שהתחלתי לקרוא והבנתי שאינני יודע כלום. פרופ' עמר הוא הראשון בכ-2000 שנה שניסה לבצע ניסויים מדעיים להבנת לחם הפנים. יצרתי אתו קשר, והצעתי להמשיך את המחקר מהנקודה בה הפסיק. במרוצת הזמן הפך פרופ' עמר למנטור שלי ונוצרה בינינו ידידות עמוקה.
צורת הלחם לא ברורה?
בגמ' הוזכרו שתי צורות של לחם: תיבה פרוצה וספינה רוקדת. הציור של רש"י (בש"ס וילנה) מציג את הספינה הרוקדת בצורת V, דבר הסותר לחלוטין את התיאור המילולי של המשנה "כופל טפחיים (ומחצה) מכאן ומכאן" (צורת ה-V היא קיפול חמישה טפחים מכאן ומכאן). רובה המכריע של הספרות על לחם הפנים מתרכז בצורת התיבה הפרוצה, כמעט אף אחד לא חקר את צורת הספינה הרוקדת. החלטתי לחקור לעומק את עניין הספינה לנסות ליישב את הסתירה בין ציור רש"י לבין תיאור המשנה.
כדי לחקור ספינות צריך להיעזר במומחה לספנות ולא סתם ספנות אלא ספנות עתיקה, מזמן המשנה. פניתי לראש מחלקת ארכיאולוגיה ימית באונ' סאות'המפטון באנגליה, פרופ' ג'וליאן וויטרייט ובקשתי שישלח לי ציורים של ספינות מתקופת המשנה ולפניה, הדומות לצורת V. הוא שלח לי אין ספור דוגמאות מממצאים ארכיאולוגיים, ואין אחת הדומה לצורת V, לא משנה מאיזה צד/זווית מסתכלים עליה. הוא הגדיל להסביר לי שאין בכלל ספינה בזמן הקדום בצורת V, כי לא כך בונים ספינות. ספינה בצורה V לא יכולה לעגון בנמל מבלי ליפול לצד זה או אחר. דברי רש"י הם קודש, אך האם ייתכן שרש"י צייר ספינה שלא הייתה קיימת בכלל?
חיפשתי את פירוש רש"י העתיק ביותר על מס' מנחות, והנה הוא נמצא בארכיון הוותיקן, כתב יד מהמאה ה-13. יצרתי קשר עם אוֹצֵר ארכיון הוותיקן וביקשתי גישה לכתב יד זה. ציפיתי שלכל הפחות יזמינו לי מטוס סילון של הוותיקן ויטיסו אותי לרומא, אך מתברר שהמציאות הרבה פחות דרמטית. האוֹצֵר השיב למייל שלי עם קישור לכתב יד המבוקש – במרשתת. כמעט כל ארכיון הוותיקן עבר דיגיטציה ונגיש לכל מאן דבעי. דפדפתי עד דף צ"ד ע"א, עמוד לפני צורת לחם הפנים. אני לוחץ על כפתור "הבא" ו… אין "הבא", אין דף צ"ד ע"ב! כתב היד נגמר בדף צ"ד עמוד א'. פניתי בהיסטריה לאוֹצֵר הארכיון "איפה עמוד ב'?" אין עמוד ב'! יתר כתב היד ניזוק במים, כנראה כתוצאה משיטפון. ובאמת רואים כתמי מים בדפים האחרונים.
אז מה עשית?
אין מנוס, מדלגים הלאה לכתב יד הבא בתור, מהמאה ה-16, שנמצא בספרייה הלאומית של רוסיה, בסן פטרבורג. כאן מופיעים ציורים גם של התיבה הפרוצה וגם של הספינה הרוקדת. צורת התיבה זהה לציור שבש"ס וילנה, אך ציור הספינה אינו דומה כלל לצורת V המופיע בש"ס וילנה, אלא לצורת סירה ממש, או כפי שרש"י מתאר אותו בצרפתית עתיקה 'קווי"ט', שכוונתו לסירה שנקרא cojet.
משם המשכתי לחקור גרסאות גמרא עתיקות, והתברר שציורו של רש"י הקדום יותר דומה לצורת U ולא צורת V כפי שמופיעה בש"ס וילנה. איך התגלגל הציור לצורת ה-V בש"ס וילנה? זה סיפור אחר להזדמנות אחרת.
כשהצגתי את הממצאים בפני פרופ' עמר הוא הפנה אותי לממצא ארכיאולוגי אחר – מטבע פרוטה מתקופת בית שני שהוטבע ע"י מתתיהו אנטיגונוס השני, אחרון מלכי החשמונאים שבצדו האחד מופיע ציור המנורה ובצדו השני – שולחן הזהב ועליו לחם הפנים, ואיזה פלא – צורת הלחם במטבע דומה ל-U.
הלחם מחייך אלי
הזמנתי תבניות אפייה מיוחדות בצורות הללו והתחלתי לבצע ניסויי אפייה של לחם הפנים בשתי הצורות. את הלחם שמתי על דגם של השולחן שבניתי לצורך הניסוי, בשתי מערכות של שש ככרות, כפי שמתואר בפסוקים, יחד עם שני בזיכי (קערות) הלבונה שבאמצע השולחן בין המערכות כפי שמתואר בגמרא (מנחות צו, ע"א). ממבט על השולחן עם הלחם בצורת תיבה פרוצה הוא נראה בדיוק כפי שנראה בכל הספרים הקיימים על לחם הפנים – אין חידוש. אבל כשהסתכלתי על השולחן כאשר עליו הלחם בצורה של ספינה רוקדת קבלתי שוק! אני מסתכל על הלחם ומאחוריו בזיכי הלבונה וזה מה שאני רואה – סמיילי! לחם הפנים מחייך אלי!
זה היה רגע מכריע במחקר בו הבנתי שיש בלחם הפנים הרבה יותר מסתם טכניקה. מסתתר בלחם הזה פן רוחני עמוק עד מאד. משלב זה, בנוסף לביצוע ניסויי אפייה במעבדה התחלתי לחקור לעומק את המשמעות הרוחנית של לחם הפנים ובסייעתא דשמיא נפתחו עיניי לפלאי אוצרי התורה ששופכים אור על התייחסותנו לעולם הגשמי בכלל ולפרנסה בפרט. הרי לחם הפנים הוא סמל לפרנסה ושפע גשמי.
איך מתפיחים בלי להחמיץ
גילוי מרתק נוסף ולא צפוי במחקר היה קשור לעובי לחם הפנים. עובי הלחם הוא טפח, דהיינו ארבע אצבעות (כ-8 ס"מ עפ"י הגרא"ח נאה). ואולם, כשאופים כיכר לחם הפנים עם המרכיבים הידועים מהתורה (סולת – שני עשרונים, מים, וכנראה מלח) בממדים של הלחם המוזכרים בגמרא (מנחות צו, ע"א – אורך 10 טפחים, רוחב 5 טפחים) עובי הלחם אינו עולה על עובי אצבע, כלומר 2 ס"מ. במחקרו נגע פרופ' עמר בנקודה זו והציע שימוש בתוספת אפייה – סודה לשתייה – בשילוב חומצה כלשהי (טרטרית), כדי להתפיח את לחם הפנים שיהיה יותר עבה. במחקרו המעמיק הוכיח פרופ' עמר שמרכיבים אלו היו שכיחים בזמן קדום. בניסויים שביצע וגם באלו ששחזרתי שוב אצלי בשימוש תוספת זו, לא הצלחנו להגיע לעובי מעל שתי אצבעות (4 ס"מ) – חצי מהעובי הדרוש.
לכאורה לא קשה להתפיח את הלחם מבחינה טכנית לעובי הדרוש, פשוט מכניסים שמרים לבצק ונותנים לו לתפוח. הבעיה היא – שלחם הפנים חייב להיות מצה.
כך התחילה סדרה ארוכה של ניסויים כדי לברר כיצד אפשר להתפיח את לחם הפנים באמצעים שאינם חמץ, אלו שהיו בזמן קדום ואלו שלא. בכולם, ללא יוצא מן הכלל נכשלנו.
הדרך היחידה לגרום להיווצרות של בועות מתמשכת היא על ידי תסיסה. יש תסיסה שאינה חמץ?
אין עוררין שלחם הפנים תופח בזמן האפייה, כתוב מפורש בגמרא (מנחות צד, ע"א – "דאפי לה נפחה"). אבל אכן – איך לא מחמיצים? כמו בכל התחומים שאינני מומחה בהם, נעזרתי באורים ותומים לעניין, הרב שבתי רפפורט שליט"א, אחד המומחים המובילים בעולם בענייני חמץ, הן בפן ההלכתי והן בפן המעשי. שיתפנו פעולה בפרויקט הזה שנה שלמה, תוך ביצוע אין ספור ניסויים מדעיים ושילובים של חומרים וטכניקות – מצדי, ובירור הלכתי מעמיק – מצד הרב רפפורט שליט"א. ובסוף הצלחנו למצוא נוסחה שמתפיחה את לחם הפנים לעובי של טפח מבלי שיחמיץ, בשימוש חומרים שהיו קיימים בזמן קדום.
הגילוי הזה משנה לחלוטין את התמונה המקובלת של לחם הפנים. לחם הפנים אינה מצה דקיקה אלא לחם תפוח מאוד.
אז אחרי המחקרים האלה אנחנו כבר יודעים לאפות לחם פנים?
שתי הדוגמאות לעיל הן רק קמצוץ קטן של כל המחקר וכדי לתאר את כולם יש צורך בספר שלם.
אז אולי תכתוב ספר כזה?
טוב שאתה שואל, כי כך אמנם עשיתי, ריכזתי את כל המחקר בספר קודש בשם "מאיר פנים", הספר הראשון המוקדש כולו לנושא לחם הפנים.
אליעזר מאיר סיידל יסד גם את "מכון לחם הפנים". המכון עורך סדנאות, שיעורים והרצאות בבתי ספר, ישיבות, אולפנות, בתי כנסת וכו' ללמד את הציבור הרחב מה הוא לחם הפנים ולמה זה כל כך רלוונטי לימנו אנו. ■
