ברוח הזמן

מי מצטרף לחשמונאים

לא במקרה הם תומכים בכל השינויים המודרניים: בגיוס בנות לצה"ל, בתנועות נוער מעורבות של בנים ובנות, ובלימוד בכיתות מעורבות דווקא

עקילס: ״האם שמעת על ההכרזה של מתתיהו הכהן – מי לה׳ אלי?״.
פפוס: ״בטח ששמעתי! נו, מה אתה אומר – האם כדאי להצטרף אליו ואל בניו למרד נגד היוונים?״.
עקילס: ״ודאי שלא, הוא חשמל״י (חשמונאי-לאומי) והולך עם זה עד הסוף. הוא מסכן בהכרזה זו את עצמו ואת כל עם ישראל. עקרונית אני מסכים איתו שצריך לשמור על היהדות, אבל לא עם הדרך שלו. אפשר לכתוב את ‘אמנת אנטיוכוס׳ ולהגיע עם היוונים להסכם. בבית כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, והפרהסיה הציבורית תישאר בשליטת היוונים. אם הם יתעקשו שגם בתוך הבתים שלנו פנימה אסור לעשות ברית מילה ולשמור שבת, לפחות נוכל להגיע איתם להסכם שנמשיך לאכול מצה בליל הסדר, לבנות סוכה בחג הסוכות ולחגוג שמחת בר מצווה בבית הכנסת למי שהגיע לגיל 13. לפחות נשמור על מוטיבים יהודיים בשביל הדורות הבאים״.
אפשר להניח שדיון בסגנון זה או אחר נערך בין יהודים רבים באותה תקופה בשאלה אם להצטרף למרד החשמונאים, שהרי ״אותה הפעולה הרעה חדרה ללבבות רבים, ובחן החיצוני שלה משכה לבבות רבים״ (הרב קוק, עין איה, שבת ח״א, עמ׳ 66). למרות שהשפעת היוונים הייתה על אנשים רבים, בכל זאת הצטרפו לחשמונאים רק מעטים. מדוע? יש להניח שבגלל טיעוניו של עקילס או טיעונים דומים.
אמנם המלחמה עם היוונים של אז נגמרה, אך לא עם תרבותם, שהרי ״ההתנגשות של רוח יוון עם רוח ישראל זהו פרוצס (תהליך) שאינו פוסק עד אשר יפוח היום הגדול אשר בו יהיה נצדק קודש״ (הרב קוק, מאמרי הראיה, עמ׳ 150).
ואולי ישאל השואל: האם המאבק שלנו כיום על צביונה של המדינה דומה למאבק החשמונאים ביוונים? הרי אז המאבק היה כנגד כובש זר ואנו כיום ‘עם חופשי בארצנו׳?! נכון, ב״ה אנו בשלבי תחיית ישראל וגאולתו, אך גורמים זרים מתערבים לנו. ״תאוות ההתדמות אל אותם העמים המכוסים בחושך, אשר אכלנו בכל פה, התקום ותחיה עוד להיכנס כמו ארס בתוכיותה של תנועת תחייתנו?!״ (אגרות הראיה, חלק ג, עמ׳ רטז).
לאן מובילה תרבות יוון?
נראה שדברים אלו של הרב קוק, שנכתבו בשנת תרע״ח, לצערנו עדיין אקטואליים מאוד. לבבות רבים נמשכים כיום אחר התרבות המערבית, בה הם רואים את האור והקידמה. למרות שכולנו רואים באירופה ובארצות הברית את ההתפוררות והחולשה של הלאומיות והדת, את הריסת חיי המשפחה והילודה, את הפוסט-מודרנה המחליפה ערכים כמו.
דמיון זה תופס כיום לא רק לבבות של אלו המוגדרים כחילונים, אלא גם לבבות רבים של אנשים מהציונות הדתית ומהחרדים המודרניים. טעות זו נמצאת גם אצל מעט רבנים ורבניות שנוכחים מאוד בתקשורת המגזרית של הציונות הדתית. לא במקרה הם תומכים בכל השינויים המודרניים: בגיוס בנות לצה״ל, בתנועות נוער מעורבות של בנים ובנות, ובלימוד בכיתות מעורבות דווקא, בלימוד תנ״ך בצורה אקדמית וביקורתית נגד אישי התנ״ך ועוד. אין ספק לעניות דעתי שאנשים אלו, אם היו חיים בזמן החשמונאים, לא היו מצטרפים אליהם. הם היו טוענים נגדם שהם קיצוניים ומסתגרים שאינם מבינים את רוח הזמן.
ההיסטוריה מלמדת שללא מרד החשמונאים ייתכן שכבר לא היה עם ישראל בעולם, ודאי שלא עם מאמין ודתי. המתייוונים ותומכיהם התבוללו בין העמים לצערנו, ולא המשיכו עִם עם ישראל ותורתו. מה שקורה היום לקהילות רפורמיות רבות בחו״ל ובארצות הברית, קרה אז למי שלא נלחם להישאר נאמן לעמו ולתורתו.
הערכים היווניים חדרו אז ללב של צעירים רבים ש׳גילו את האור׳ כביכול, ושינו את מרכז שאיפותיהם מקודש לחול. משאיפה לקירבת ה׳ והתעלות רוחנית לשאיפה של הצלחה חומרנית ותאוות עולם הזה, משחקים, תחרויות וחוזק גופני. היווניות שמה את הפרט והנאותיו במרכז. בהדרגה הם הפסיקו לקיים את המצוות, להיות מחוברים וכואבים את העובר על עמם, הכירו בנים ובנות מעמים אחרים, התחתנו עימם והתבוללו בין העמים.
חוששני שאפשר ללמוד מניסיון היהודים המתייוונים בתקופת החשמונאים ש׳אין עתיד׳ לניסיונות אלו, העלולים להסתיים בחילון גמור ואף ברפורמה והתבוללות. מאוד מהנה ומשמח להדליק נרות חנוכה, לאכול סופגניות ולשיר את שירי החג. יותר קשה לעמוד מול הברכה ״בימים ההם בזמן הזה״ ולחשוב על ההשלכה האקטואלית של מלחמת תרבות ישראל הטהורה בהשפעות המערביות ״בזמן הזה״.
לסיום, נשאלת השאלה: הרי היוונים כבשו כמעט את כל העולם ושלטו בו. מדוע נלחמו כל כך דווקא ביהודים? מה כל כך הפריע להם ביהדות וביהודים? גם על כך עונה הרב קוק (עין איה, שבת ח״א, עמ׳ 61): ״הניצחון שנתן ה׳ ביד עבדיו הכהנים שנתגברו על היוונים שביקשו לא רק לעקור את עם ישראל ממעמדם החומרי, כי אם לעקור את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם… שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה… זה שנאו עם היוונים וראו בזה צר ואויב לתרבותם הם, שהעמידו לנס את עליצת החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות, ע״כ הייתה שנאת היוונים רבה מאוד לתורת ישראל״. ראו דבר מדהים שמסביר הרב קוק: למרות שהיוונים שולטים בתרבות ובכל העולם כולו, העובדה שיש בארץ קטנה במזרח התיכון עם שמחזיק חזק בתרבות אחרת, מערערת ליוונים את כל ההגמוניה התרבותית על האנושות. ומה אומר העם הזה? טהרה, צניעות, משפחה. לא רק קיום מצוות של תורה, אלא ״תכונת החיים הישראליים״ – תכונת חיים קדושים שעליה נלחמו כהניך הקדושים, כנגד אלו ״הרוצים לבלע כל קודש״ (מאמרי הראיה, שם).

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…