ממה אני מפחדת?

"אני מותשת. אין לי כוח כבר לכל התקפי החרדה האלה והכי מעצבן אותי שכולם מנסים להרגיע אותי ולדבר להיגיון שלי", אמרה הילה.
"למה את מתכוונת? מה הם אומרים לך?", אני מבררת.
"שאין הגיון בזה שאני מפחדת, נותנים לי דוגמאות ומסבירים לי כמה הפחדים לא קשורים למציאות.
אבל מה הם מחדשים לי בזה? אני יודעת שזה לא הגיוני, זה בלי שליטה", המשיכה הילה בקול חלש.
"את יכולה לפרט לי מה בעיקר מפחיד אותך?", ביקשתי.
"שיקרו דברים רעים לאנשים שקרובים אליי! שיגלו שיש לי את המחלה! לא יודעת, כל מיני דברים. אני מפחדת אפילו להגיד לך ממה אני מפחדת שלא יהיה 'אשר יגורתי בא לי'", פירטה בבהלה.
"זה באמת קשה מאוד לחיות בתחושה כזו, אבל חשוב קודם להבין מה זה בכלל פחד. פחד – תחושת איום קיומית על המציאות הבטוחה שלי. אני מרגישה שיש משהו חיצונית אלי שמאיים עלי. זה נכון שכרגע המציאות שלי בטוחה, אבל יש גורם כלשהו שלרוב הוא דמיוני שמאיים על המציאות שלי ועלול לפגוע בי".
"הפחד הזה הוא כל כך נוראי ורע, שיעלם כבר", סיננה.
"רגע, השורש של הפחד שלך בא ממקום טוב. בחסידות, כשמדברים על פחד אז יש לה משמעות אחרת מאיך שאנחנו רגילים לחשוב עליה, בחסידות הפחד נקראת – יראה נפולה".
"מה זה יראה?", שאלה.
"יראה זה כשאני מרגישה שיש נוכחות של משהו שהוא הרבה יותר גדול ממני בחיים, זו תחושה שאני מרגישה כלפי נוכחות הקב"ה בחיים שלי. יראה, במקום המתוקן שלה עושה טוב מאוד לנפש, 'יראת השם לחיים' – יראה שנותנת חיים. זה מתרחש כאשר נוכחות השם בנפש שלי נוסכת בי המון ביטחון".
"לא יודעת, אצלי זה יוצר כיווץ, זה משתק אותי ולא מרגיע, אני מרגישה כל כך קטנה ליד העוצמה הזאת", השיבה.
"נכון, זה מייצר סוג של כיווץ, תחושה של נוכחות הרבה יותר גדולה ואינסופית ממני בחיים שלי. זו תחושה שמשותפת לכל האנשים בעולם. זו אחת הנקודות המשמעותיות על מנת להבין אמונה בצורה הפשוטה ביותר, אותה תחושת נוכחות שהנפש מרגישה את האינסוף. זו הסיבה שהאמונה היא אוניברסלית לגמרי, מאחר והיא מורגשת מהעל מודע של הנפש. אנחנו פחות מודעים אליה, אבל היא נוכחת חזק".
"אז למה זה יוצר אצלי תחושה הפוכה? אני מרגישה כל כך קטנה מול זה".
"בטיפול ננסה לקחת את הכיווץ והשיתוק שהיראה הזו יוצרת וננסה להתחבר לעוצמה שאותה נוכחות אלוקית לא מאיימת עלי, אלא להפך, נוסכת בי חיים. זה נכון, אני מרגישה לידה קטנה, אבל אני מרגישה שאני רוצה להתבטל אליה ולא חס וחלילה שהיא מאיימת אלא שהיא הבטחון שלי", המשכתי להסביר.
"אני מרגישה שהרבה אנשים לא מרגישים ככה", הגיבה.
"תראי, באופן המתוקן, אותה תחושת נוכחות אמורה להיספג בתודעת האדם וזה קורה אצל אנשים מתוקנים.
ברגע שהתודעה האלוקית מגיעה למודע שלנו, היא נכנסת לבינה ודרכה חודרת ללב ויוצרת יראה".
"כמו יראת שמים", אמרה.
"נכון. יראת שמים זה שהאדם ירא לעבור את דבר השם כי הוא מרגיש את הנוכחות החזקה בחיים שלו. הוא מודע לזה שהנפש שלו מרגישה נוכחות חזקה של השם וזה יוצר אצלו יראה לעבור את דבר השם".
"אבל אני פעם ראשונה שומעת על זה", אמרה.
"נכון, את חשה את מה שהעל מודע שלך חש ממילא, בלי צורך בהתבוננות ומחשבה וכאשר אנחנו לומדות ומתבוננות מה קורה בעל מודע בנפש שלך, אז את יכולה להצליח להבין מה הולך שם. את יכולה להבין בעצמך רק אחרי שנלמד ונתבונן, אי אפשר להבין את זה לבד כי זה משהו נסתם ונעלם".
"אז למה אני מפחדת כל כך וסובלת מחרדות? לא מבינה את הקשר", השיבה.
"את מרגישה נוכחות, את מרגישה שיש משהו גדול ממך, אבל אין לך מושג מה זה. אותה נוכחות אלוקית לא נקלטת בצורה טובה ונכונה בבינה והיא לא קולטת את מה שקורה בעל מודע שלך, וכך אותה יראה הופכת לפחד. בגלל חוסר ההבנה, יש לך תחושה של משהו גדול ממך ונוכח בחיים שלך ואת לא מבינה מהו. את רק יודעת שהוא מאוד מאיים עלייך".
"אז בעצם משהו השתבש אצלי?", שאלה בחשש.
"אצלך? מיליוני אנשים בעולם הולכים עם פחדים כל הזמן, זה הנושא שכל העולם הולך ומתמודד איתו בלי סוף".
"אבל למה כל כך הרבה אנשים מפחדים?", הקשתה.
"פשוט מאוד – כשאין יראה יש פחד. הבינה היא הכלי. אם לאדם יש מספיק כח בבינה והוא מבין מה קורה בעל מודע שלו, הוא מבין מה עובר עליו, זה יוצר אצלו בלב את היכולת לנתב את הרגש למקום הנכון.
חלק עיקרי מהיכולת ליצור יראה נכונה קשור ליחסים עם ההורים"
"למה זה קשור ליחסים עם ההורים?" שאלה בסקרנות,
"כי כאשר ההורה תופס בנפש מקום חזק ומשמעותי, אז הוא הופך את הנוכחות שלו בנפש של הילד לנוכחות שמחליפה זמנית את הנוכחות האלוקית. הדמות הגבוהה ביותר לילד שהוא מכיר בחיים שלו זה ההורה שלו, דמות סמכותית ומרגיעה ומן הסתם זה תופס את אותו המקום שהנפש מרגישה מול האלוקים. ההורה נותן לילד בתקופת הילדות את הביטחון שאחר כך צריך להמיר בקשר גבוה יותר וככה היראה לא נופלת ונשארת יציבה בנפש. אפשר לראות את זה בקרב ילדים שיש להם יראה נכונה מההורים שלהם, יש להם פחות פחדים ויותר ביטחון".
"בעצם הילדים צריכים לפחד מההורים שלהם וזה מה שיוצר בהם ביטחון?".
"לא, יראה זה לא פחד. פחד, כמו שאמרתי מקודם זו יראה נפולה, זו תחושה שיש משהו שמאיים עלי, אני הולכת כל הזמן עם תחושה של איום ואני תולה את זה בהמון דברים ובגלל זה אינסוף לסוגי החרדות שיש, כי אפשר לתלות את הפחד כמעט בכל דבר. הנפש שלך לא מסוגלת ללכת עם איום כל הזמן, ובגלל זה היא מוצאת כל מיני כיוונים וצורות לברוח מזה, העיקר לא להרגיש את תחושת האיום. ומה שנעשה, אנחנו נלמד יחד להתחבר אל אותה תחושת נוכחות אלוקית חזקה, ונתחיל להיפרד מהפחדים והדמיונות שעוצרים ומפריעים לך בחיים".
חנה דיין – טיפול זוגי ופרטני לנשים במשברי חיים ■
בהשראת הקורס המרתק של הרב אליהו לוי קוביית המרחב הזוגית
מייל: hanna.tipul@gmail.com