שמעתי מהרב אברהם רמר: ׳כשהיה בני כבן 4-5 הוא שאל אותי שאלה. אמרתי לו שצריך לשאול תלמיד חכם, ולקחתי אותו לשאול את הרב צבי יהודה קוק. כשבני למד בישיבה תיכונית, הוא שאל אותי שאלה. אמרתי לו -צריך לשאול תלמיד חכם. הרי יש לכם בישיבה את הרב יהושע רוזן, תלמיד חכם מופלג… הרב צבי יהודה היה אומר עליו שהוא ״מסילת ישרים״ חי׳. [אגב, הרב רמר עצמו סלד מפניית תלמידים אליו בתואר ״הרב״].
השבוע הלך לעולמו הרב יהושע רוזן, שהיה מ״ילדי טהרן״. זכורני שסיפרו שהרב צב״י ביקשו שישמש כר״מ ב״מרכז הרב״, בישיבה הגבוהה, אבל הוא התעקש ללמד ילדים דווקא, לחנך כיתה ט׳ בישל״ץ, באומרו: ׳כשהגעתי לארץ כילד חסר כל, השקיעו בי כל כך הרבה, ובפרט הרב נריה בישיבת כפר הרא״ה, אני רוצה להשקיע בילדים, ״להחזיר״, שם ההשפעה הגדולה ביותר׳. ואכן הוא העמיד דורות של תלמידים באהבה רבה.
פעם הזמינו אותי לשמש כחזן לימים נוראים בקהילה בחו״ל. עד שלב מאוחר בחיי השתדלתי שלא לצאת מהארץ, גם לדברים המותרים, ושאלתי את הרב רוזן כך: ׳מציעים לי לצאת לחו״ל לחזנות. השכר גבוה, אוכל אח״כ ללמוד תורה כמה חודשים מבלי לעבוד כלל. האם ליסוע?׳ הוא השיב שזו שאלה קשה והראה פנים לכאן ולכאן. –׳מה הרב מציע לי למעשה?׳ –׳קשה לומר, אין כאן הכרעה חד משמעית. הרי מצד אחד…ומצד שני…׳ –׳אילו הרב היה במקומי, מה היה עושה?׳ וכאן קיבלתי שיעור נצחי באהבת הארץ, כשהוא השיב בנחרצות: -׳אני בודאי לא הייתי יוצא מארץ ישראל!׳. כמובן, השבתי לקהילה בשלילה. [אין להסיק מכאן הלכה. ביקשתי עצה, זו היתה חומרא, ולא החזקתי בה אח״כ בעיקר מסיבות של השפעה רוחנית על יהודי הגולה].
ופעם אמר לי מו״ר הגרז״ן גולדברג ברוח זו: אם יהודי נאלץ ליסוע לחו״ל, כהכרח של בריאות הגוף או הנפש, או מהיתר הלכתי אחר לצאת לגלות, מדוע צריך להכריז על הבעיה שלו קבל עם ועולם? כיצד חברות נופש מפרסמות בעלוני השבת נסיעות לחו״ל לצורך טיול בעלמא?
