באחד מימי החנוכה נקלע הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל אל העיר קראקוב. בשעת הדלקת הנרות, נתקע מעילו במסמר שהיה תקוע בקיר, ונקרע. מיהר רבי חיים עוזר אל ביתו של החייט המקומי, והלה ביקש שימתין לו עד שידליק נרות, שכן אסור לעשות מלאכה עד לאחר ההדלקה. ישב רבי חיים עוזר והביט בחייט. פשט הלה את מעילו, התעטף בבגדי שבת, והחל לברך על הנרות בשמחה ובהתלהבות מרובה.
התפעל רבי חיים מאוד מהדלקתו של החייט הפשוט, ואמר: "אם זוהי מדרגתם של החייטים בעיר, אות היא כי מעלתם של יהודייה גבוהה היא. לא פלא הוא שיצאו מקראקוב גדולי תורה שהאירו את העולם כולו בתורתם!"
ביום חמישי בשבוע הבא נזכה להדליק נר ראשון של חנוכה. אחד מהדינים המיוחדים של חנוכה, הוא להדליק נרות חנוכה גם בבית הכנסת.
הראשונים עסקו בטעם הדלקה זו, בנוסף לחובה להדליק כל איש בביתו. יש אומרים שהטעם הוא מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וזאת כפי שתיקנו לקדש בליל שבת בביהכ"נ (מנהג שכיום פחות נהוג, כיוון שלא מצויים אנשים ללא בית או מקום אירוח).
לדעת הריב"ש הטעם הוא כדי להוסיף בפרסום הנס, כי בהיותנו בגלות כמעט ולא התאפשר להדליק בפתח הבית מבחוץ מפני אימת הגויים, לכן הדליקו בבית הכנסת, בו מצויים האנשים.
לדעת הכלבו, המטרה אינה רק לפרסם את הנס כלפי אנשים נוספים, אלא לפרסמו במעמד אנשים רבים יחד: "לפי שיש בזה פרסום גדול לשמו יתברך וקידוש שמו שמברכים אותו במקהלות", וכן מתקיים בכך זכר להדלקת הנרות במקדש.
אף שבזמננו, לשמחתנו, שני הטעמים הראשונים (מי שאין לו בית ופחד הגויים) אינם קיימים – מכל מקום ממשיכים לנהוג בהדלקה זו, ומפרסמים את הנס על ידי הדלקה בבית הכנסת בברכה. חשוב לדעת שאף מי שהדליק בבית הכנסת או ראה את ההדלקה – אינו יוצא ידי חובה בהדלקה זו, ועליו להדליק בביתו בברכה.
יש בתי כנסת שרוצים לכבד קטן שהגיע לחינוך בהדלקה זו. אך, לכתחילה, משום כבוד הציבור צריך לתת לגדול להדליק (עיין שו"ת 'מנחת-יצחק', ו', ס"ה). אך יש אומרים שבמקום צורך ניתן להקל ולתת לקטן (עיין שו"ת 'אז-נדברו', ה', ל"ז).
בתקופת הקורונה, לצערנו, מניינים רבים אינם מתקיימים בבית הכנסת, אלא ברחוב, ונשאלת השאלה האם ידליקו שם נר חנוכה (בתוך 'אקווריום' וכד')?
למעשה ענה לנו על כך מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א, שאם מדובר במניין בחצר בית הכנסת, יכולים להדליק בברכה. אך במקום אחר – לא יברכו על הדלקה כזו.
אימייל: hl@puah.org.il.■
