מיומנה של מטפלת

נערה בסיכון

ענת גופשטיין

ענת גופשטיין

פסיכותרפיסטית ומנחת הורים

  כך הגדירו אותה. היא לא הסתדרה עם הכללים של בית הספר, והדרך לרחוב הייתה קצרה. היא הייתה יושבת עם החבר'ה במרכז העיר, ומצבה הידרדר. ברחוב הכול מותר. יש אובדן שליטה ואובדן של שיקול דעת. יש לא מעט ניצול, תלות ופגיעה. אין מי שיעצור את הפשע והרשע. 

בלחץ של משפחתה היא עברה למסגרת טיפולית, ומשם עברה למעון סגור, אבל הוא רק החמיר את מצבה. המעון הפגיש אותה עם העולם האכזר. 

  היא חזרה לרחוב המסוכן. משפחתה התחננה לרווחה שתכניס אותה למוסד גמילה. רק שזה לוקח זמן, ולילדה כזאת אין זמן. כל דקה בחוץ היא סכנת נפשות. סוחרי הסמים מנצלים את החולשה של הנוער. 

היא פגשה סוחר סמים, עבריין מועד, והוא נתן לה סמים מסוכנים מסוג הרואין. היא הלכה איתו לביתו שבבית צפאפא. היא פרכסה למוות, והוא ומשפחתו לא ניסו להציל אותה ואף הסתירו את מותה. אחרי כמה ימים נמצאה גופתה במקום. היום, שנה אחר כך, מיהרה הפרקליטות לעשות עם הנאשם עסקת טיעון. הוא קיבל עונש מאסר של שנתיים בלבד. בפרקליטות ריחמו על הנאשם. 

נראה כי מותה של מרים פרץ ז"ל היה לשווא. המדינה מרחמת על הנאשם ולא על הקורבן ואינה מונעת את הרצח הבא. אין ספק שהנאשם יחזור להפיץ סמים מסוכנים, ואפשר רק לחשוב על הקורבן הבא. 

מצב הנוער צריך להדיד שינה מעינינו ומצריך תשומת לב רבה, כי זה קורה במשפחות הכי טובות. זה מצוי בישיבות התיכוניות ובאולפנות. הם מסתובבים בעיר, בכיכר ובזולות, במסיבות טבע, ונראה שאין מענה. נוער טוב ואיכותי משתמש בסמים ומסכן את עצמו.

כשאדם משתמש בסמים ובאלכוהול ומאבד שליטה על עצמו, מצבו מזמין גם ניצול סחיטה ופגיעה מינית. לצערי לתופעה קשה זו אין מענה מתאים.

אל לנו לסמוך על מערכת אכיפת החוק שתעשה צדק עם הקורבנות ותמנע את המקרה הבא. רוב התיקים נגד פגיעה בקטינים (90%, לפי דוח המבקר המדינה) נסגרים בפרקליטות ואינם מגיעים לבית המשפט. אין דין ואין דיין.

בפרשת עגלה ערופה, כאשר מת חלל בשדה בין שתי ערים, באים זקני הערים הסמוכות ואומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". וכי עלה על דעתנו שזקני העיר שופכי דמים הם? אלא שזקני העיר מקבלים עליהם אחריות כלפי הנרצח ומנסים לתהות אם יכלו למנוע את הרצח. בתלמוד הירושלמי כתוב "שלא עמעמנו את הרוצח". הכוונה היא שלא טיפלנו ברוצח לפני שהרג.

מפרשת עגלה ערופה אנו למדים על ערבות הדדית: חשוב לעשות צדק עם הקורבן ולבוא חשבון עם התוקפן ולמנוע את הפשע הבא.

אנו למדים על חובתנו למנוע שפיכות דמים ולא לעמוד על דמו של הנוער התמים.

שתפו

Scroll to Top
גלילה למעלה