פשוט להיות

היה היה אי פעם חייל אחד שבמשך כל השבת האחרונה רק שתה כמה ליטרים של חלב בלי הפסקה וקיווה שאולי גם חלקו במקרה מקולקל. אם אתם חיילים או שהייתם בעבר אתם בטח מבינים למה, אם עוד לא התגייסתם אפשר שתעצרו כאן ותעברו לעמוד הבא כי זה לא ממש חינוכי…
בקיצור, הוא תכנן להגיע לביקור רופא במוצאי שבת מנוחה ולבקש גימלים כי הוא חולה ממש והבטן הרכה שלו היא הוכחה חותכת לכך. אלא מה, אלא שבסוף הוא הקיא בשירותים ולא על הרופא כמו בתכנונים, ולא עזרו התחנונים וגם כל מי שניסה לעזור, ולמוחרת החייל מהסיפור הלך לבסיס כמו גיבור של צה"ל…
יכול להיות שהסיפור הזה קרה באמת ואולי גם לא אבל זה לא מה שמשנה.
כמה פעמים אנחנו נמצאים במקום מסוים אבל אנחנו רק חושבים איך לברוח ממנו? זה לא רק בצה"ל, זאת סתם הייתה דוגמה כי בעל המעשה ביקש להיות בעיתון, אבל תחשבו רגע על הנקודה, זה בכל מקום. זה נמצא בבית הספר ובישיבה, בלימודים לתואר וגם בעבודה…
כמה פעמים אנחנו נמצאים במקום שדורש מאיתנו אותנו במאה אחוז, ובמקום להיות בעיניים גדולות וסקרניות לאיפה שאני עכשיו נמצא ולחוות את הרגע, אנחנו רק מחפשים לצאת…
אני חוויתי את זה המון בלימודים: במקום להקשיב בשיעור הרבה יותר קל לי לשוטט בפלאפון או לעשות כל דבר אחר, להפליג במחשבות ובדמיונות למקומות אחרים בכלל. ומתישהו חשבתי לעצמי שוואלה חבל, אני נמצאת כאן, בחרתי אני בעצמי את הרגעים האלה של החיים שלי, אז אני רוצה להיות בהם באמת, במאה אחוז שלי. וכשאני בשיעור היום, אני משתדלת להיות רק בשיעור ולהקשיב לכל מילה כי זאת המציאות שלי עכשיו.
וזה משתלם להפעיל את הנקודה הזו של לפתוח עיניים סקרניות לאיפה שאני נמצא עכשיו. לא מחר, לא בעוד יומיים. זה בעבודה שאני עושה עכשיו, זה עם האנשים שאני נמצאת איתם ובסיטואציות שאני חווה. זה מייעל אותנו, ממקד וממרכז לנקודה הזאת של עכשיו. הביצועים שלנו משתפרים ואיתם גם היחס שלנו אל המציאות שלנו משתנה ונהיה טוב יותר, כי אנחנו יותר נמצאים פה, אז אנחנו יותר טובים פה.
וגם במקומות הפחות מוגדרים של החיים. המקומות היותר מבאסים וריקים. יש את המקומות האלה גם לאדם השמח בעולם. זמנים של אפרוריות כזו… לא תמיד זה בשליטתנו, אלה מקומות שהם תחנות של החיים. גם במקומות האלו זו שאלה שכדאי לשאול את עצמנו: עכשיו אני פה, מה אני יכולה לקבל מכאן, למרות הכול?
ופשוט להיות.