במרכז פרשת וישלח אנחנו קוראים על מאבקו של יעקב באיש בלתי מזוהה. המאבק נמשך לאורך כל הלילה, עד שבעלות השחר הוא יוצא מהמקום כשהוא צולע, בעקבות פגיעה בגיד הנשה.
הפגיעה המתוארת אצל יעקב משויכת במקורות לגיד שמעל כף הירך, והבנה אנטומית מודרנית מציעה שייתכן שהדבר תואם חבלה בגיד המתחבר לאזור ראש הירך או לאחד השרירים המייצבים. מכה ישירה, מתיחה חריגה או פיתול חד עשויים לגרום לעומס פתאומי המביא לקרע חלקי, לדלקת או לפריקה קלה של המפרק. אזור הירך הוא מן המורכבים בגוף. המפרק בנוי כמפרק כדורי עמוק המאפשר טווח תנועה רחב וייצוב גבוה גם יחד, סביבו פועלים שרירים מרכזיים.
התגובות הראשוניות לפציעה כזו הן כאב חד שמחמיר בזמן תנועה, הגבלה מידית ביכולת לשאת משקל, ולעיתים שינוי בדפוס ההליכה שמוביל לצליעה. מחקרים עדכניים בתחום הביומכניקה מראים שכאשר השרירים המייצבים של מפרק הירך נפגעים, הגוף כולו מגייס מנגנוני פיצוי. שרירי הגב התחתון, שרירי הבטן ושרירי הירך הנגדיים מגויסים כדי לשמור על שיווי משקל. במקרים שבהם העומס מתמשך, דפוסי פיצוי אלו עלולים לגרום לפגיעה משנית.
השלב הדלקתי המיידי, שנמשך לרוב כמה ימים, הוא תהליך חיוני. הגוף מעלה זרימת דם לאזור, מפנה תאים פגועים ומתחיל לבנות בסיס לסיבי קולגן חדשים. אולם היעילות של שלב זה תלויה מאוד בהתנהגות האדם לאחר הפציעה. בעבר נהגו להמליץ על מנוחה ממושכת, אך היום מקובל שמנוחה מוחלטת דווקא מעכבת את היווצרות הסיבים התקינים ועלולה לגרום להחלמה איטית ומקוטעת. הרפואה המודרנית מעדיפה שילוב עדין של מנוחה עם תנועה מבוקרת, החל מהפעלה מינימלית של המפרק ועד תרגילי חיזוק שמחזירים בהדרגה את היציבות.
בפגיעות של גיד הירך, השיקום המוקדם הוא קריטי. פיזיותרפיה מתמקדת בשלושה מרכיבים: חיזוק השרירים המייצבים של האגן, תרגילי מתיחה לשיפור טווח התנועה, ותרגול הליכה תקינה כדי למנוע הטמעת צליעה כרונית. מחקרים מראים כי מטופלים שמתחילים שיקום תוך ימים ספורים מפחיתים את הסיכון לכאב כרוני ב–40-50 אחוז לעומת אלו שממתינים. בנוסף, שימוש בטכנולוגיות כמו אולטרסאונד טיפולי וגלי הלם מסייע בהאצת ריפוי הרקמה.
יעקב צולע על ירכו, אך ממשיך מיד לקראת הפגישה עם עשו ואל המשך המסע. מעניין לראות שהתנהלות זאת תואמת את התפיסה הרפואית העכשווית. הגוף מסוגל להתאושש היטב מפציעות מסוג זה, אך רק כאשר האדם לא מקבע את דפוס הכאב, אלא מאפשר לגוף לעבוד, בהדרגה, עם תמיכה מתאימה. הוא לא נכנע לכאב אלא ממשיך בשליחותו. באופן טבעי לגמרי, יעקב עושה את הדבר הנכון וזה מצביע על כוחות גוף ונפש.
לפני שנים רבות הבאתי את אמי לאורתופד לקביעת תור להחלפת פרק הירך. זה היום חורף סגרירי והרופא אכן התרשם מאמי הכאובה והשפופה, והניתוח נקבע לימי הקיץ. הגיעו ימי טרום ניתוח, ואני שוב מלווה את אמי, הפעם היא בשמלה בהירה וקיצית ומצב רוח התואם את הקיץ. האורתופד העיף מבט נוסף על אמי, וקרע את ההפניה לניתוח. במקום להתרכז באיבר המסויים הוא בחר להתרכז במטופלת, שעברה שינוי לנגד עיניו. ■