אני מבינה משאלתך שהקשר בינכן חשוב לך, אבל איך שהוא מתנהל עכשיו, פחות מתאים לך, והוא גורם לך לתחושה לא נעימה.
כשאנחנו פוגשים אדם מאד מאד מיוחד, אפשר להרגיש כלפיו שתי הרגשות: 
אפשר לקנא בו: איזה אדם מושלם הוא, ולנסות להוריד מערכו. זו הרגשה לא בריאה, היא עלולה לנבוע מתוך הרגשה שהאדם הזה דוחק את מקומי. 
אפשר גם להרגיש כלפיו ענוה וביטול: איזה אדם טוב הוא, מה אפשר ללמוד מאותו אדם וכמה אני קטנה לעומתו. ההרגשה הזו טובה, ואדרבה! אני רואה שהאדם הזה טוב, וזה מדרבן אותי להיות טובה כמוהו.
מה ההבדל בין שתי ההרגשות? מתי אנחנו מרגישים קנאה במי שמעלינו ומתי אנחנו מרגישים ענוה?
לדעתי, זה תלוי באהבה ובפתיחות שהוא משדר לנו. אם אנחנו חשים שלא אכפת לו מאיתנו ושהוא אטום לנו, אנחנו מתחילים לקנא ולנסות להוריד ממנו. אם מי שמעלינו באמת אוהב אותנו ואכפת לו מאיתנו, אנחנו מרגישים כלפיו ענוה ורצון לשאוף לטוב.
נקודה למחשבה: אני חושבת שאולי זו עצה גם לך. בואי ננסה לעורר בחברה שלך רצון ללמוד ממך, לגרום לחברה להרגיש אהובה ולא פחות טובה ממך. איך?
תחשבי מה את יכולה לעשות טוב לאותה חברה? כדי שתרגיש כלפייך ענווה. ככל שתחמיאי לה ותפרגני לה יותר וככל שתפתחי מולה יותר, כך הרגשת הקנאה תהפך לאהבה וחיבה גדולה (:
אם את רואה שזה לא עוזר, מציעה לך לשתף את המחנכת/מדריכה שלכן ולבקש את עזרתה. אולי חסרה לה הערכה עצמית, ולכן היא מפרשת את הדיבור הטוב שלך על עצמך כמשהו שהיא לא מסוגלת לעשות על עצמה. ולכן מנגנון הקנאה מתחיל לפעול, כי היא לא מצליחה אחרת. אם תחמיאי ותפרגני גם לה, היא תוכל להרגיש שהנה, את לא חושבת רק על עצמך ואז יהיה לה יותר קל לפרגן ולהחמיא גם לך במקום לקנא (:
מקווה שהתשובה תסייע בידייך ותפתור בינכן את אי הנעימות.