ראש השנה הוא תקווה חדשה, תקווה לשנה טובה ומתוקה. אנו אוכלים 'סימנים' שמרמזים לדברים חיוביים וטובים שאנו שואפים ומקווים שיהיו לנו. אוכלים רימון כדי שירבו זכויותינו כרימון, אוכלים תפוח בדבש כדי שתהיה לנו שנה מתוקה כדבש, אוכלים 'כרתי' ומצרפים תפילה 'שיכרתו שונאינו ואויבינו וכל מבקשי רעתנו' [כן, ממש בקרוב… בעז"ה], אוכלים ראש של כבש או של דג לסמל שנהיה לראש ולא לזנב. בספרים אף מובא שהסימן הטוב ביותר הוא לא לכעוס ולהרבות בשמחה.
לראש השנה יש מימד עמוק יותר: בראש השנה אנו ממליכים את הקב"ה למלך עלינו ועל כל העולם והקב"ה יושב ודן את כל העולם כולו. ביום זה נפתחים הספרים, ספרי השלום לעומת ספרי המלחמה, ספרי העושר לעומת ספרי העוני, ספרי הבריאות לעומת ספרי החולי, ספרי הנחת לעומת ספרי הדחק ועוד.
ראש השנה הוא גם הזדמנות לסכם שנה, מה היה לנו בשנה הקודמת ומה אנו מאחלים לעצמנו לקראת השנה הבאה. לחשב מסלול חיינו מחדש. דווקא בראש השנה הנוכחי, כשרוחות מלחמה מרחפות, אנו חייבים לראות נכוחה את מהלכי ה', ועם כל הקשיים לקבוע נחרצות: אנו חיים בניסי ניסים בכל רגע נתון. לא התייאשנו מדרכי הגאולה, לא התייאשנו מעם ישראל, לא התייאשנו מכל ארץ ישראל, לא התייאשנו מצבא הגנה לישראל, לא התייאשנו ממדינתנו וכן לא התייאשנו מכל חטופינו ופצועינו. כל המתגלה לעינינו הם הייסורים המלווים את מהלך התשובה שלנו, של העם ושל הארץ.
מלחמות ישראל באות להחזיר את הנורמליות לעולם, לעולם ששבו עם ישראל מאיר לעולם כולו, ששליחותנו ללגלות קרבת אלוקים בארצנו ומדינתנו. אין שום אפשרות אחרת! אם בכל זאת יש שיבושים ועיכובים במצב נורמאי זה, נדע שלעיכובים יש תפקיד חשוב בהתקדמות מהלך הגאולה כמו צירי לידה שמקרבים את הלידה.
נתחזק בתפילה ובמעשים טובים: "תֵּן כָּבוֹד ה' לְעַמֶּךָ… שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶךָ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ. בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ". ■
