בתום מאה ושמונים ימי משתה אצל אחשורוש, נקראתי לבוא. "ד"ר", הם אמרו לי, "המצב קשה, בואי מהר". התור היה ארוך. מצאתי מולי אנשים חצי מתים, אחרי מאה ושמונים יום של בופה חופשי כפי יכולת איש ואיש, 'והשתיה כדת אין אונס'.
כשיש יין מלכות רב כיד המלך, כנראה שלא מעט משתתפים גילו לאחר תקופת הוללות מהי משמעות של המושג כבד שומני.
ביום ה-181 של המשתה, בדיקות הדם של המשתתפים גילו ערכים מאד בעייתיים.
מבחינה תזונתית, תקופה של משתאות רצופים יוצרת עומס מטבולי לא קטן. הגוף, אינו נהנה מאוצרות בלתי מוגבלים. הוא צריך להתמודד עם עודפי סוכר, שומן ואלכוהול.
יש להניח שהסעודה כללה בשרים צלויים, מאפים לבנים מקמח מנופה היטב, רטבים עשירים, יין בשפע, ופירות מסוכרים לקינוח. לא בטוח שסלט ירקות טרי נכנס לתפריט הרשמי. וסיבים תזונתיים? כנראה נשארו מחוץ לשער העיר.
הסברתי להם שתמיד אפשר למצוא את המדור הרפואי בפרשת השבוע. בפרשת תצווה, התורה מפרטת את בגדי הכהונה בדיוק מדוקדק: חושן, אפוד, מעיל, מצנפת. הכול מותאם, מדויק, מאוזן. אין כפי יכולת איש ואיש. יש מידה, יש גבול, יש זהב ותכלת וארגמן, שילוב הרמוני. מתואר עולם של סדר ואחריות. אפילו הנרות במנורה, נר תמיד, מסמלת התמדה יומיומית ולא בהתלהבות רגעית.
חגיגיות היא דבר מבורך, אך הגוף בנוי על איזון. גם בשמחה צריך מידה. שתייה מרובה לאורך זמן, תזונה דלה ברכיבים חיוניים ושינה לא סדירה כל אלה משפיעים על מערכות הגוף השונות.
ואולי זה אחד מהסודות של פורים: בתוך כל ההיפוך והצחוק, מסתתרת קריאה לאחריות. גם אסתר, לפני שנכנסה אל המלך, לא סעדה סעודת מלכים אלא ביקשה צום, התכנסות, ריכוז, ניקוי- רגע של בהירות לפני פעולה.
אפשר ליהנות מאוזני המן, ממשלוחי מנות ומסעודה חגיגית, אבל כדאי להוסיף גם משהו ירוק לצלחת וקצת מים בין כוס לכוס. כי אם כבר ונהפוך הוא, למה שלא נהפוך גם את הדיאטה המלכותית למעט יותר מאוזנת?
חג שמח, מלא אור, שמחה וקצת סיבים תזונתיים. ■