לגולים מביתם ל…בתי מלון
כשילדי היו קטנים, השתדלנו לעשות סדר פסח בבית, עם כל דגשי ה”מגיד” הראויים. כשהם גדלו מעט, התייעצתי עם מו”ר הגרז”ן גולדברג אם להיענות להצעה לערוך סדר פסח ציבורי במלון. הדאיגו אותי בעיות הלכתיות, כגון כשרות בפסח. הוא נתן מענה לבעיות אלו, ולא חשש. ואז הוא הוסיף מיוזמתו: ‘אבל לצאת מהבית ללכת לבית מלון בפסח? אתה תגיע בערב החג, עד שתגיעו ל”שולחן עורך” לא יהיה לך מה לאכול ותהיה רעב. בבית שלך אתה אוכל מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה…’ אני באתי רק לשאלות הלכתיות, ושכחתי מהערה זו. ואז, בפעם הראשונה שערכתי סדר ציבורי, הייתה לנו נסיעה ארוכה, פקקים מרובים, איכשהו הגענו לחג בלחץ ובעייפות רבה. אחרי ערבית חגיגית ארוכה וסידור מקומות הישיבה לכולם, התחלנו את הסדר. היו שם כ-700 איש לפחות, אקוסטיקה גרועה, בלגאן, סדרים פרטיים בשלל נוסחים יחד עם סדר ציבורי באותו אולם. גרוני ניחר. כשתחושת הרעב נוספה לכל אלה נזכרתי פתאום באזהרת מו”ר ובאמרת חז”ל כי ‘’חכם עדיף מנביא…’’ מאז אמנם ערכתי סדרים ציבוריים, אבל עם כל ההכנות הנדרשות, וחלקן הן תזכורות ראויות לכל קוראי העלון, ה”גולים” ושאינם…
לימי מלחמה
מהרב אברהם רמר שמעתי על הרב יהושע רוזן, ר”מ בישיבה לצעירים של מרכז הרב, שהיה ניצול שואה מ”ילדי טהרן”: ‘הרב צבי יהודה קוק העריכו כתלמיד חכם מופלג ובעל מידות נדיר, וביקש ממנו לכהן כר”מ בישיבה הגבוהה. הוא סירב באמרו: ‘בכפר הרא”ה השקיעו בי מאמצים לגדל ילד שלא ידע תורה כלל, וגם אני רוצה להשקיע דווקא בילדים!’ [הוא ראה בכך מעין החזר חוב. אגב, בשנים האחרונות פגשתי חברותא שלו מישיבת כפר הרוא”ה שסיפר בגעגועים על עוצמת הלימוד בכפר בימים ההם, ועל תלמידי חכמים גדולים ששימשו שם כר”מים. מ.ד.]
מפה לאוזן מספרים שבימי מלחמת יום הכיפורים לחם הרב יהושע רוזן במילואים בתעלה. בימים אלו לא היו טלפונים זמינים ולא היה קשר עם המשפחות. אחד הלוחמים בתעלה היה צריך לצאת הביתה, ולקח כתובות של משפחות חבריו, כדי למסור דרישות שלום. הוא פנה לרב רוזן לבקש את הכתובת של אשתו. הרב אמר -’אין לי אישה’. -’אמסור דרישת שלום לילדיך’. -’אין לי ילדים’. הדבר נשמע לו מוזר. הוא ידע שהרב רוזן קשור לישיבת מרכז הרב, וכשהגיע לירושלים שאל מישהו מהישיבה אם לרב רוזן יש משפחה. –’בוודאי שיש לו אישה וילדים, הם גרים בכתובת פלונית’. הוא מסר למשפחה ששלומו טוב. כשחזר ליחידה, שאל את הרב רוזן מדוע אמר שאין לו אישה וילדים. הרב רוזן אמר שזה רמב”ם מפורש, שהיוצא למלחמה לא יחשוב על אשתו ובניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה’. [אגב, אין להסיק מכך למצב בימינו, כשהמלחמה תלויה גם בעורף, כידוע, והכל מתוקשר. יתכן שזה דווקא חלק מהפניות למלחמה וחוסן הלוחמים. מ.ד.]
מי נתן הסכמה ל״נתיבות שלום״?
לאחרונה סיפר לי מו”ר בעל ‘נתיבי ישורון’ מסלונים: ‘מורי וחמי לא ביקש הסכמות לספרו “נתיבות שלום”. רב אחד הוזמן פעם לקהילה מסוימת בארה”ב ונתבקש לדרוש בענייני קדושה. לא עלה בדעתו כל רעיון מה להגיד וכיצד. בלילה שלפני הדרשה הוא חלם על ספר בשם “נתיבות שלום” ששם ימצא את מבוקשו. הוא לא הכיר כלל את הספר, ומצא אותו בספריה, הוציא אותו ואכן מצא בו חומר טוב לשיחתו. מאוחר יותר הוא הגיע לפגוש את מו”ח, וסיפר לו על החלום. האדמו”ר שמח מאד בסיפור, באמרו שזו הסכמה משמים לספרו’.
[אגב, גם אני סיפרתי לאדמו”ר בעל ה”נתיבות שלום” חלום מוזר שחלמתי על תורתו ושיעוריו. רק שמו היה בחלום, וסיפרתי לו שבעקבות החלום הלכתי לברר במי המדובר, אם יש אדם בשם זה, ושמצאתי ספר שלו באחת החנויות. הוא האזין בחיוך ובקשב רב לחלום, ולדברים שאמרתי על סגנון הלימוד שמדבר אלי. הוא עצמו מיעט בדיבור במהלך השיחה. הוא שאלני אם הדברים בספרו והסגנון שלהם נגעו לליבי. אחר הסתכל בארונו, היה שם בין כל הספרים רק כרך אחד מספריו, לא זה שרכשתי בחנות, והוא נתנו לי במתנה. עברו מאז יותר משלושים שנה, וכעת העניין מובן לי יותר. מ.ד.]
שכן מפרגן
סיפר לי הרב מאיר אליאך: ‘הורי זכו בתחרות הסוכה היפה מטעם עיריית ירושלים ובתחרות מטעם היכל שלמה. אמי, מרים אליאך, היא אישה מוכשרת מאד בעבודות יד והיא קישטה את הסוכה בקישוטים ייחודים. השכן ממול, הגרש”ז אויערבך, מצא זמן לכבדם, לבקר בסוכתם, להתרשם ולפרגן על יפי הקישוטים. אגב, במארג של 12 השבטים היו דמויות שמש, ירח וכוכבים (סביב יששכר – ‘יודעי בינה לעתים’), והוא הסביר לה בדרך החיובית איך לכסות קטע קטן מהשמש וכו’ כדי שלא להיכשל באיסור.’
או רב או דיין…
הרב יעקב המניק היה רב קהילה בארה”ב, בערוב ימיו חי ופעל בירושלים, הוא ומשפחתו, בהרבצת תורה, בקירוב, בשירה וזמרה, בפעילות חסד ענפה, ותקצר היריעה… את חמותו, למשל, פגשתי בהיותה בגיל 98 בשיא המרץ במפעל חסד של מזון למשפחות נזקקות, כשאשתו-בתה הרבנית חנה מסייעת בידה. סיפר לי אחד מרבני הקהילות בארץ: ‘כשהתמניתי לרב קהילה, נתן לי הרב המניק עצה: ‘אף פעם אל תתערב במחלוקות! אם תהיה מחלוקת בדיני ממונות, תמליץ להם לגשת לרב יעקב אריאל או לרב רצון ערוסי. בקהילה שלך אתה צריך להיות מקובל על כולם’. כך נהגתי. רק פעם אחת התפתיתי להתמנות לבורר מוסכם על שני הצדדים משום שזה היה עניין ציבורי עם השלכות לקהילה וכו’. המרורים ששבעתי בעקבות הבוררות גרמו לי להבין את עומק עצתו.’
אבא סוחב
סיפר לי נכדו הרב אהרון המניק, שסיפר לו הרב מרדכי שליט”א בן הגרש”ז אויערבך: ‘לשכן שלנו בשכונת שערי חסד הייתה פעם שמחה משפחתית בשבת. אבא עבר וראה אותו סוחב ספסלים. הוא שאל אותו מדוע הוא סוחב לבד ולא נעזר בילדיו. השיב לו השכן: ‘הילדים שלי לא מטלטלים בשבת, לא מסתמכים על העירוב’. ר’ שלמה זלמן הביע זעזוע ואמר: ‘’היתכן? הם חוששים לספק דרבנן, על חשבון ביטול מצות עשה של כיבוד אב דאוריתא?’’ [זו הייתה מחאה אופיינית לגרש”ז בענין הפרופורציות. בלי להיכנס לפרטי הדיון ההלכתי, התוצאה למעשה נוגדת את השכל הישר. מ.ד]. ■
meirdorfman@gmail.com
