בקול רב

100 שנה: תורה ללא הפסקה

הרב יוני לביא

הוא נולד בברית המועצות הקומוניסטית לפני מאה שנה. אימו זייפה את התאריך על תעודות הלידה שלו ושל אחיו כדי שלא יחייבו אותם ללמוד בבית הספר הרוסי שנלחם בדת ובאמונה. כעבור כמה שנים האם נפטרה, ובגיל 11 האב עלה עם ילדיו לארץ והם קבעו את מושבם ברמת השרון. היות שלא היה אז במקום בית ספר דתי, האב למד עם ילדיו בבית בישיבה על ארגזי תפוזים מחוסר ריהוט. בהמשך היה הנער גרשון בין המייסדים של ישיבת פוניבז׳. מייסד הישיבה, הרב כהנמן, שזיהה את יכולותיו, מינה אותו ללמד תלמידים יתומים פליטי שואה. מאז אותו יום ובמשך כמעט שמונים שנה ברצף, לא הפסיק הרב אדלשטיין ללמד תורה. הוא גם שימש כבעל תוקע בישיבה לאורך כל השנים ממש, עד ראש השנה האחרון לחייו. הרב דגל בהתאמת הלימוד לאופיו של כל תלמיד. כך גם ההנאה והסיפוק שלו יהיו גדולים יותר והוא יתמיד בכך לאורך שנים. הוא עודד את המחנכים ליצור קשר אישי עם התלמידים ודעתו הייתה שזה הבסיס לאהבת התורה.
מסירות נפש נכונה
בני תורה רבים ראו בו מודל לדבקות בתורה ולהתמדה עצומה, ודווקא בגלל זה היה חשוב לו למנוע אותם מטעויות. כך למשל התייחס להתמסרות לתורה שיוצרת ניתוק של האדם מסביבתו:
״לפעמים בני אדם מתנהגים שלא כפי טבעם הישר מחמת חשבונות וטעויות שונות, וכגון מי ששקוע בלימודו ואינו רוצה לדבר דברים בטלים, עד כדי כך שאינו שם לב להתייחס כראוי לבני ביתו ולסובבים אותו. היה מעשה באברך שהיה שקוע מאד בלימוד, ולא דיבר שום דברים בטלים, וכשהיה חוזר לביתו היה אוכל ונח ומייד חוזר לתלמודו. והעירו לו כי לא זו הדרך, אלא צריך להתעניין בשלומם של בני ביתו, ולתת יחס למי שזקוק לזה, והתחיל לעשות ככה, ומאז נהפכו חייו לחיים מאושרים. כל אדם שהוא בעל משפחה, משועבד לבני משפחתו, וצריך להקדיש להם זמן, ולשמוע מאשתו את מה שרוצה לספר ולומר לו״ (דרכי החיזוק״, מס׳ 142).
בשנת ה׳תשע״ב התבטא במהלך שיעור ואמר כך: ״גם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר. מה זה לאומיות? אהבת העם. חילונים בצבא מוסרים נפשם על הצלת אחרים. מה, זה לא ׳הרוגי לוד׳? אם החילוני מוכן למסור את נפשו יותר מהחרדי, הוא יותר גדול ממנו״.
בזמן מגפת הקורונה הוביל הרב אדלשטיין קו מחמיר של הישמרות מפני הנגיף, והיה הראשון לאסור תפילה במניין מפני הסכנה בהידבקות.
רק ימין מקרבת
קבוצה של אנשי חינוך חרדים נפגשה עם הרב אדלשטיין לשו״ת פתוח על תופעת הנוער הנושר. הורים רבים מתמודדים עם תסכול ועם אכזבה כשהם מגלים שבנם מפנה עורף ונוטש את הדרך שחונך עליה. הדבר גם מעורר דילמות קשות לגבי סיטואציות בבית, כשברקע מרחף החשש להשפעה שלילית על האחים הקטנים שילכו בעקבות אחיהם הגדול. המסר המרכזי של הרב אדלשטיין למחנכים היה שצריך לעשות הכול כדי לקרב ולאהוב את אותם בנים ובנות שהתרחקו. הם ילדים של הקב״ה והושפעו מהסחף הגדול שיש היום ומרוחות הפרצים שחודרות לכל מקום. אחד המחנכים שאל את הרב לגבי הלבוש – מה אם הילד מסרב לקבל את הלבוש החרדי ומתעקש שיקנו לו לבוש אחר? תשובת הרב הייתה שיקנו לו. השואל המשיך להקשות: ״אבל מה אם נערה מבקשת כסף לקנות בגדים ויודעים שהיא תקנה לבוש לא צנוע, האם בזה איסור של ׳מסייע לעוברי עבירה׳..?״, הרב השיב: ״היא הרי יודעת מה הדרך של ההורים ובכל זאת בוחרת להתלבש אחרת. אם זה הלבוש שלה בכל מקרה, צריך לתת לה כדי לא לגרום לה להתרחק ולהתנתק. לא לכעוס ולצעוק – זה רק מרחיק״. השואל לא ויתר: ״אבל הרב, מה עם ׳שמאל דוחה׳, כמו שאמרו חז״ל?״, תשובת הרב אדלשטיין הייתה נחרצת: ״היום אין לנהוג בכלל ב׳שמאל דוחה׳..״. ״אבל הרב״, טען האיש, ״מה ההבדל בין הדורות האחרים לדורנו?״, ״לכל זמן מתאימה ההנהגה שלו״, השיב הרב.
מי ישמור על הכסף?
הדו-שיח הבא התרחש במסדרון של ישיבת פוניבז׳. ״סכום כה גדול של כסף צריך שמירה מעולה״, אמר האחד. ״אומנם כן, אך השאלה היכן?״, אמר השני. ״ומדוע שלא תיקח את הכסף הביתה?״, אמר הראשון. ״איני גר בבני ברק, הוריי גרים הרחק״, השיב בן שיחו. ״אם כך אשמור אני על כספך״, הבטיח הראשון. ״אה, חלילה לי מלהטריח!״, נרתע השני. ״טרחה? איזו טרחה יש בדבר?״, חתם את הדיון הראשון. את השיח הזה ניהל בחור צעיר עם ראש הישיבה, הרב אדלשטיין כשנודע לרב בדרך אגב, שהבחור קיבל סכום כסף גדול וחשש שמשהו יקרה לו. סוף דבר הכסף הועבר לשמירת ראש הישיבה. כעבור זמן נזקק הבחור לכסף. הוא החליט לסור אל ביתו של הרב אדלשטיין, שם כנראה מונח הכסף למשמרת. ״שלום עליכם, הרב! רציתי לבקש את הכסף״. ״או בוודאי״, אמר ראש הישיבה, תוך כדי שהוא מכניס ידו אל כיס החליפה ושולף משם מעטפה סגורה. ״הא לך כספך״. למבטו המשתאה של הבחור הוסיף הרב: ״הכסף לא היה שמור בבית, אלא אצלי. לכל מקום שהלכתי לקחתי איתי את המעטפה, כדי שאם תיגש אליח לבקש את הכסף, אוכל מייד לתתו לך״. הבחור הודה מאוד ונפנה ללכת, אלא שאז ציפתה לו הפתעה נוספת. ״הרי לא ספרת אם הסכום כפי שהיה״, אמר הרב. הבחור חש אי נוחות. וכי עליו לספור סכום כסף שהפקיד ביד רבו? וכי הוא חושד בו שלקח ממנו? אולם ראש הישיבה הפציר בו בנועם: ״תספור… תספור… כך זה המנהג״. רק כשנספר הכסף והתברר שהסכום כפי שהופקד, נחה דעתו (מתוך הספר ׳משולחנם של גדולי הדור׳).■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…