במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש לאחר חתונתו. בנג’י ומשפחתו עלו לארץ מלונדון בשנת 1983 והשתקעו בעיר רעננה. בנג’י התחנך בעיר ובהמשך למד במדרשיית נועם בפרדס חנה. הוא התגייס לסיירת “אגוז״ והיה המצטיין הגדודי בטירונות ואת המשך שירותו הצבאי ביצע כמפקד פלוגה. בעת מלחמת לבנון השנייה נערכה פעילות מבצעית בקרב הלבנוני מרון א – ראס, שם הוא מצא את מותו. לשבעה הגיעו חיילים בודדים רבים והוריו של בנג’י גילו שהוא היה מאמץ את אותם החיילים ולפעמים אפילו סוגר שבתות בבסיס כדי להיות יחד איתם. כך במהלך השבעה הוקם הפרויקט – פרויקט שממשיך את מסירותו של בנג’י, זו שדאג להסתיר מאחרים.
הבית של בנג'י ברעננה
“לחיילים בודדים אין כיום פתרונות ראויים. הבית הוא הפרויקט היחיד שנותן מענה,״ אומר אלי לדרמן, יו״ר קרן בנג’י הילמן. “לרוב הצבא מאכלס חיילים בודדים בקיבוצים ושם אין להם קהילה ומשפחה, מישהו מוכר שמטפל בהם. אנחנו נותנים להם את העורף המשפחתי הן מבחינת מענה רגשי והן מבחינת המענה הפיזי״.
הבית קיים זה שמונה שנים והחל עם 48 יחידות דיור. כיום ישנן כבר 87 יחידות, ואליהן צפויות להצטרף עוד 93 יחידות דיור על ידי הרחבת הפרויקט בבנייה שתחל בשנה הקרובה. בכל יחידה מתגורר חייל אחד והחדר כולל מיטה אורטופדית, ארון, טלוויזיה, חיבור לאינטרנט ומיזוג. במקום מקבלים הדיירים ארוחות, שירותי כביסה, פעילויות פנאי וגישה לספרייה.
“הכל ברמה של חמישה כוכבים, החיילים לא משלמים על כך כלום. את התקציב שהם מקבלים עבור דיור חייל בודד הם מעבירים לנו, אבל מבחינת השקעה במקום, המחיר הזה מכסה פחות משליש ההוצאות עליהם,״ מספר לדרמן. “את יתר הכסף אנו מגייסים דרך תרומות״.
כמה חיילים מבקשים להתאכלס אצלכם מדי שנה?
“יש ביקוש אדיר כי יש כמות עצומה של חיילים שמחפשים דירות, בערך 1,200 חיילים כאלו בשנה. רשימת ההמתנה לכניסה לבית היא למעלה משישה חודשים.״
למה המקום מיועד דווקא לחיילים קרביים?
“על פי המסורת שבנג’י התחיל בסתר, הוחלט להמשיך לספק מענה לחיילים קרביים שיוצאים לשטח ואין להם מקום קבוע לחזור אליו, והאתגרים שהם מתמודדים עימם רבים, לבטח אם הם חיילים בודדים״.
הצלחת המקום, אומר לדרמן, מבוססת על ההתנדבות: ישנם מעל 500 מתנדבים בפרויקט כולל שומר וקבלה שתמיד זמינים ונמצאים במקום כל שעות ביממה. החיילים שזוכים להיכנס לבית זכאים לגור בו בכל עת שירותם הצבאי ועד חודש אחרי השירות.
“יש לנו חיילים שיצאו לקצונה וכאלו שזכו באות נשיא המדינה והם אומרים בפירוש שלא היו מצליחים להגיע להישגים האלו לולא שהותם בבית,״ משתף לדרמן בחיוך. “יש בבית את כל הגוונים – דתיים, מסורתיים וחילוניים, והסמל של הבית הוא אחדות. את ארוחת ליל שבת, לדוגמא, מתחילים רק לאחר שכולם חזרו מבית הכנסת. כמו במשפחה – מחכים לכולם ומתבססים על כבוד״.
בשבוע שעבר התקיימה חתונתם של הדסה ברנר וג’ואי פאור, זוג חיילים בודדים שנפגשו בבית של בנג’י. ג’ואי עלה ארצה עם משפחתו מארה״ב ושירת בסיירת צנחנים כחייל בודד כאשר הוריו יצאו לשליחות. גם הדסה עלתה מארה״ב ושירתה כלוחמת ביחידת “מורן״ המובחרת.
“בנג’י ז״ל היה דואג לחיילים הבודדים בפלוגה שלו, והקמת בית יהודי בישראל על ידי דיירי הפרויקט, היא נדבך נוסף במורשתו,״ אומר לדרמן. “אין לי צל של ספק שבנג’י כבר יושב במרומי גן עדן, אבל אנחנו זוכים לראות בעצמנו עוד זכויות טובות שעומדות לטובת עליית נשמתו במלאות חמש עשרה שנה לנפילתו
